חבר מועצת עיריית חדרה, רון שגן, בטור אישי מרתק עם מסקנה ברורה: "המקום שבו חיל האוויר מצטיין הוא בדיוק המקום בו למועצת העיר חדרה כדאי להשתפר – איכות האנשים"
"חבל אליק אתה תפסיד את השקשוקה החריפה", הקנטתי את אליקו שקיפל במהירות את האוהל. "תסגור את הטלפון, ותחסוך לעצמך את הלחץ של עינת", שיגרתי טיפ אחרון לחבר היקר, שקיבל טלפונים לחוצים מאשתו, ודרישה שיגיע מיד הביתה. שבת בבוקר, השביעי באוקטובר - שמחת תורה, ובדיוק סיימנו את הקפה של הבוקר בקמפינג ליד קיבוץ יפתח, כשני קילומטרים מגבול הלבנון. מזג האוויר היה נהדר, ואפילו הילדים העסיקו את עצמם במשחק כלשהו שלא כולל זריקת אבנים זה על זה. נאמן לעצה שנתתי לאליק לא טרחתי לפתוח את הטלפון הנייד שלי שהיה בטעינה.
אבל למציאות היו תכניות משל עצמה. הבוקר הזה, של השביעי באוקטובר, הוכיח את עצמו להיות האסון הנורא ביותר שפקד אותנו בעשרות השנים האחרונות ואולי בכלל. כשפתחתי את הטלפון, כשעה מאוחר יותר, ראיתי אינסוף הודעות מהצבא, שהראשונה בהן משעה 7:00 בבוקר. טוב, כנראה שקרה משהו בסדר גודל של בין פיגוע גדול לפתיחת סבב לחימה, חשבתי לעצמי, לא משער אפילו את גודל האירוע. שלחתי הודעה שאצליח להגיע לבור השליטה של חיל האוויר אחר הצהריים ולקחנו כיוון דרומה, מבינים שעל בוקר בכינרת נוותר.
למחרת בבוקר התייצבתי בתא השליטה, המקום בו אבלה את מרבית שעות היממה במשך 100 הימים שחלפו מאותו בוקר ארור.
חיל האוויר שולט במטוסיו ומשימותיו בעזרת תאי שליטה, וכל תא כזה הוא אורגניזם, כמעט יצור חי, המכיל אנשים מתחומים שונים שצריכים לעבוד ביחד כדי לשרת את אותן משימות עליהן מופקד התא. לכל אחד החלק שלו והמומחיות שלו. התפקיד של כולם הוא לדאוג שהמשימה תצליח, שהאנשים המבצעים אותה יחזרו הביתה בשלום, ושהמשימות משרתות את מטרות המלחמה.
הצלחת המשימות או כשלונן היא אחריות של כולם – מהרב"ט ועד התא"ל. מקצין השליטה, דרך קצין המודיעין ועד מפקד התא. לכל אחד יש תפקיד, ההצלחה תלויה בכולם כך גם הכשלון. גבולות האחריות בין התפקידים נבחנים כל הזמן, היכן אפשר להשתפר, איך לתקשר טוב יותר אחד עם השני, איזה מידע חיוני ואיזה דיווח מיותר.
הפתיחה היתה קשוחה.
הצעירים והסדירים עתירי ידע עדכני על הכלים, האיומים ודרכי הפעולה, אבל מטבע גילם חסרי נסיון, בטח במלחמות ובטח בעצימות כזו.
המבוגרים יותר (ועבדכם הנאמן בתוכם), שלרוב מהווים את שולחן הפיקוד, עתירי ניסיון ופרספקטיבה וראו כמה מלחמות ומבצעים במהלך שירותם, אך זו הנוכחית חריגה אפילו להם. הם גם חייבים להשלים את פערי הידע בתפעול המערכות, בהבנת האמצעים וביכולות האוייב.
ואין זמן להתכונן, המלחמה מתרחשת ממש עכשיו, המהלך הראשון הוא של חיל האוויר, בסיוע לכוחות הקרקע, בהגנה עליהם באש, ומיד בהמשך במטסי תקיפה אגרסיביים, בעוצמה והיקף שלא זכורים לי בעשרות השנים האחרונות.
התא מתחיל לתפקד, כמו ילד שצריך להתבגר מהר בעת משבר, הוא דורש מכל האנשים שבו להתחדד למקסימום, לתת שעות ארוכות, לתחקר כל פעילות, לבחון כל החלטה, לשנות התנהלות כשמשהו לא עובד, להשתנות כשהנסיבות או הפקודות דורשות זאת.
מודיעין -> מטרות -> תדריך -> משימה -> תקיפה -> תחקור וחוזר חלילה. הרוטינה הזו מבוצעת במקביל בהרבה גזרות, במאפיינים שונים ותחת איומים שונים.
ופתאום השונות בין האנשים, שנדמית ברגע הראשון לאתגר, הופכת למכפיל כח, יש מי שיודע להפעיל את המערכות ויש מי שיודע לאן כדאי לחתור, והיכן למתוח את הגבולות בזמן מלחמה לעומת אלו שבשגרה.
מהר מאוד הבנו שהעסק הולך להיות ארוך, ושלא מספיק שנתפקד מצויין אנחנו חייבים גם לייצר אורך נשימה של חודשים ארוכים, וזה אומר עוד אנשים. מנגנון טוב מייצר יתירות, משתדל למנוע תלות באינדיבידואל כזה או אחר, ולוקח בחשבון גם שיקולים ארוכי טווח, כמו הצורך לעזור בבית, לתמוך בעבודה, או לחזור ללימודים. המלחמה גם היא איננה סטטית, ודורשת גמישות מול שלבי המלחמה השונים.
בקיצור - התחלנו להסמיך עוד אנשים, וכאלו לא חסרו, הנכונות היתה בשמים, כולל אנשים שכבר סיימו את שירותם ופתאום הופיעו (לא ברור איך) והיו מוכנים לעשות כל תפקיד העיקר לתרום. 100 ימים אחרי והתא הוא מכונת מלחמה משומנת, כזו היודעת לבצע את משימותיה מעולה, להשתנות כשצריך, ובעיקר לדחוף את הגבולות מעלה. אנשי התא הם לא רק גלגלי שיניים במכונה, הם משפחה. כזו הדורשת רמה לא מתפשרת של ביצוע המשימות, אך גם דואגת לרווחתם של בניה ובנותיה, מתייחסת לקשיים ולצרכים שלהם ומאפשרת להם להביא לכדי מיצוי את יכולותיהם, מיצוי המשליך ישירות על איכות תפקוד התא.
כששאלתי את עצמי מה הבסיס שהוליד את היכולת הזו, לעבוד ביחד במצבי לחץ, לייצר מקצוענות בלתי מתפשרת, להפוך שונות ליתרון, ומעל לכל לייצר דבקות כזו ברצון להיות חלק, לסייע, לתרום להצלחה לאורך זמן, הבנתי שהתשובה היא פשוטה – אלו האנשים.
מגוונים שככל שיהיו מבחינת גילים, דרגות ושלב בחיים, הם חולקים את אותו סט ערכים ואת אותה נכונות לעשות ולהקריב למען הצלחת המשימות. וכשזה מתודלק בתרבות אירגונית חיל אווירית של מצויינות, של שיפור מתמיד, של אי קבלה של בינוניות או למטה מכך, התוצאות המתקבלות בהתאם – מצויינות.
בסוף - היכולת של התא"ל ללמוד מהסמל, היכולת של המנכ"ל להקשיב לסטודנט, היכולת של הצעירים להרוויח מנסיונם של המבוגרים, והתרבות התובעת מאיתנו להשתפר כל הזמן, ואינה מתייחסת לאי הצלחה או אפילו כשלון ככלי לניגוח או האשמה, אלא כמקפצה לשיפור, הם הכלים המייצרים אירגון מצטיין ותוצאות מעולות.
כשחושבים על כך – אותם יסודות איתנים, הגורמים לי לחוש בר מזל על הזכות לתת את חלקי במערכה הקריטית הזו על בטחון המדינה, במקום משמעותי ומצויין כל כך, נדרשים גם במקומות אחרים בהם אנשים תורמים מזמנם למען הציבור.
השירות במועצת העיר חדרה בעיניי אינו פחות חשוב משירותי הצבאי, הוא נוגע בחייהם של עשרות אלפי אנשים, והצלחת מועצת עיר וראשיה לתפקד באופן מצויין תתבטא במישרין באיכות חייהם של תושביה.
המקום שבו חיל האוויר מצטיין הוא בדיוק המקום בו למועצת העיר חדרה כדאי להשתפר – איכות האנשים.
העיר חדרה דומה לטייסת המחזיקה עשרות מטוסים מתוחכמים עם חימוש משמעותי – זהו הפוטנציאל של העיר, אבל כדי שהמטוסים יטוסו אל היעד הנכון ויטילו את החימוש בזמן הנכון ועל המטרה הנכונה נדרשים האנשים המתאימים בתא הטייס. מטוסים ללא מי שמפעיל או מטיס אותם לא ימריאו לשום מקום – וזה לא שונה בהרבה מעיר ללא הנהגה ראויה.
בסוף פברואר אם לא יהיו שינויים נצא להצביע למועצת העיר ולראשות העיריה. זה נראה, אני מניח, תלוש ולא מעניין בהתחשב בנסיבות חיינו בחודשים האחרונים. אבל זה חשוב אולי יותר מאי פעם. ראינו בשנים האחרונות לאן מוביל תפקוד לקוי, מאיזה בור תפקוד מצטיין יכול לחלץ אותנו, ולאילו גבהים הוא יכול להוביל אותנו.
אני מבקש מכם לצאת, להצביע, לבחור את מי שאתם חושבים שיטיס את העיר הזו קדימה, להאמין שאפשר להגיע הרבה יותר גבוה בכל התחומים. אם כך תאמינו, תצאו ותצביעו, אני משוכנע שאפילו השמיים לא יהיו הגבול של איכות החיים שהעיר חדרה תוכל לספק לתושביה היקרים.
ושבו בנים ובנות לגבולם, ושנדע כולנו ימים טובים מאילו, של אחדות, ערבות הדדית וצמיחה.
שלכם,
רון שגן, חבר מועצת העיר חדרה, "מחוברים" בתמיכת המחנה הממלכתי ויש עתיד
האמן הרי לנגבהיים פותח את תערוכת היחיד "והיה הסיפור לצבע", המחברת בין ספרות, סיפורי התנ"ך ואמנות חזותית. התערוכה, באוצרות מיכלי אדלר וד"ר גליה דוכין אריאלי, נפתחה בשבוע שעבר בגלריה Global Art, רחוב מרכז בעלי מלאכה 13, תל אביב, ותינעל ב-7.11.26. לנגבהיים, אמן, מדען ומנהל בכיר בתעשיית הביוטכנולוגיה, הופך באמצעות קו וצבע את סיפורי ש"י עגנון לעולם חזותי עשיר. לאחר מחקר מעמיק וביקור בנופים שבהם מתרחשים הסיפורים, הוא מרכז על גיליון אחד עלילות הנפרשות לעיתים על פני עשרות עמודים. העבודות מזמינות את הצופים למסע בין ירושלים העתיקה, מזרח אירופה ועולמות הדמיון. בהצלחה!
בתיאטרון הקאמרי התקיימה הפרמיירה להצגה "אגממנון", הצגה מצמררת על שליט של מדינה במלחמה, עם שבויים, שנדרש לשלם מחיר אישי תמורת השבתם. בהצגה משחקים דרור קרן, ישי גולן, מיכל עוזיאל, יונתן הורנצ'יק, רות אסרסאי, ירדן ניקהמפה וגל מיזרב. בין מי שהגיעו לפרימיירה החגיגית: עמוס תמם, יניב סוויסה, יניב ביטון, קרן מור, אמיר בנאי, יבגניה דודינה, ששון גבאי ועוד רבים וטובים. פרגנו להם!
האמן יוסי לובלסקי פותח את תערוכת היחיד "לא הכל ורוד", המתבוננת במערכת היחסים שבין אב לבנו ובין אדם להוריו, דרך תהליך יצירה שנמשך 18 שנה. התערוכה, שאצרה אילנה כרמלי לנר, תיפתח ביום חמישי, 8.10.2026, בשעה 19:00 בבית האמנים בתל אביב, רחוב אלחריזי 9, ותינעל ב־31.10.2026. לובלסקי נפרד מהצבעוניות החמה המזוהה עמו וצולל אל פלטה מאופקת של כחולים, שבה הים הופך למרחב של זיכרון, אובדן, חמלה ופיוס. לצד ציורי השמן הגדולים יוצגו גם רישומי הכנה בפחם, החושפים את קווי המחשבה והרגש שקדמו ליצירות. במרכז התערוכה עומד השינוי שעבר האמן לאחר מות הוריו, מאב המתבונן בבנו לילד יתום המחפש את הוריו. לפרטים נוספים חפשו באתר של יוסי לובלסקי.
נתניה: אירוע חגיגי נערך על ידי בכירי רשת טיב טעם המסכמת בימים אלה מהלך גיוס תרומות רחב ובמסגרתו נאספו כ-102,000 ₪, כתרומה לעמותת ידידי המרכז הרפואי לשיקום לוינשטיין. לאירוע הגיעו בכירי עמותת ידידי לוינשטיין, בסניף הדגל באזור התעשייה פולג בנתניה. המרכז הרפואי לשיקום לוינשטיין מקבוצת כללית, הוא מרכז השיקום הגדול בישראל ואחד המובילים בעולם. בלוינשטיין מטופלים פצועי צה"ל וכוחות הביטחון, נפגעי פעולות טרור, תאונות דרכים, תאונות עבודה, אירועים מוחיים, פגיעות חוט שדרה, קטיעות וגפיים, פגיעות ראש ומחלות מורכבות. מגיעים אליו מטופלים הזקוקים לתהליך שיקומי מקיף, במטרה לשוב לחיים עצמאיים ולתפקוד.
