הרב ישראל אביטן יו"ר 'מאמינים בחדרה' וחבר ברשימת 'המחנה המאמין', בעדות אישית מחזית הלחימה בעזה
הרב ישראל אביטן יו"ר 'מאמינים בחדרה' וחבר ברשימת 'המחנה המאמין' למועצת העיר חדרה, שוהה כבר שבועות ארוכים בחזית הלחימה בדרום הארץ ולוחם באומץ ובגבורה למען עם ישראל וארץ ישראל. עדותו של הלוחם החדרתי במונולוג אישי ומרגש. "אני מחלק את המלחמה לשלושה חלקים", מתחיל הרב ישראל אביטן את עדותו:
השלב הראשון - הלם ובלימה
במהלך הבוקר של חג שמחת תורה, תוך כדי התפילה התחילו לזרום דיווחים על חדירת מחבלים ואלפי טילים, הלב מיאן להאמין. נפל לי האסימון כשראיתי את התלמידים אחד אחרי השני נפרדים מהאישה שלהם ונוסעים דרומה. מראה לא קל לראות רכבים נוסעים בשבת ובצד השני של הכביש תלמידי הישיבה רוקדים עם ספרי תורה בשכונה.
הלכתי לבית, חיברתי את הטלפון להטענה (בשינוי עד כמה שאפשר..) התקשרתי מיד לאחד הקצינים בפלוגה. שאלתי אותו מה קורה ? הוא ענה לי: "אתה בחור דתי, נכון? הכל טוב. סליחה בעצם הכל לא טוב, אבל נעדכן אם צריך שתבוא". גם הוא עדין לא הבין את גודל האירוע.
התוכנית האופרטיבית שלנו אנחנו אוגדה עם כוחות חי"ר ושריון שמיועדת לקפוץ ראשונים לעזה בחירום. אבל לקח זמן להבין מה קרה. במוצ"ש כבר אמרו לנו תארגנו תיקים ותתקדמו לצאלים. באנו לצאת וחיזלשו אותנו, אמרו לנו תבואו מחר בבוקר. בפועל קיבלנו פקודה ב-3 בלילה.. אף אחד לא באמת הלך לישון בלילה הזה עם הדיווחים שהתחילו לזרום. עלינו לטנקים וניהלנו לחימה במשך שלושה ימים בכל הישובים בעוטף, גם בחלק הצפוני וגם בחלק הדרומי מארז ועד בארי. שלושה ימים שנבלמה החדירה לשטח ישראל באופן מוחלט.
באחת הערכות מצב אחר כך שמעתי קצין בכיר שאמר "במדינה אחרת הצבא היה מייצר קו הגנה חדש במקום בטוח, ובלית ברירה היה מוותר על החלק שנכבש, מתארגן על עצמו ויוצא ללחימה מסודרת". זה לא מה שהיה. כולם שמעו ועוד ישמעו על סיפורי הגבורה המטורפים של לוחמי חי"ר ושריון שהרגו עשרות ומאות מחבלים. לא יצרנו קו הגנה ולא כלום, פשוט נכנסנו לכל המקומות עם חתירה למגע עד כדי בלימה מטורפת של אלפי מחבלים חמושים בנשקים, רימונים וטילים. בימים האלה היו נפילות כל הזמן מסביבנו של פצ"מרים, כל דקה התראה על חדירת מחבלים נוספת וכוננות שיא. עצרנו. בלמנו. נצחנו ניצחון ראשון.
השלב השני - התגייסות, אחדות ולכידות
לכולם היה ברור שאנחנו נערכים לשלב הבא של ההתקפה הקרקעית. חיל האוויר מפציץ עשרות ומאות טונות של חומר נפץ מידי יום. ואנחנו ממתינים בשטחי כינוס לשעת השין של הכניסה הקרקעית. המתנה לא פשוטה. כל יומיים אומרים מחר בערב בשעה כזו השין ושוב זה נדחה. ביידן מגיע וזה מגיע ועוד אחד.. יחד עם זאת בשלב הזה הכנו את הטנקים, הפכנו להיות יותר טובים, טיפלנו בתקלות, אנחנו נמצאים ביחידה מסווגת של שיריון והיה לנו הרבה הכנה לשם כך.
זה השלב שהרגשנו את החיבוק הכי חם שיש מעם ישראל – עוגות, עוגיות, אנשים צדיקים שבאו עם מכולות של מנגלים והמבורגרים, מגשי פיצות, ציוד בגדים, שמפו, מגבונים, משחות שינים ומה לא והכל בכמויות מטורפות. זמרים, אמנים שבאו לשמח ולהפיג את המתח ומה לא.. וברוך השם זה עדיין ממשיך... הכל הגיע אלינו ותוך כדי פצ"מרים התראות, והכנות לכניסה הקרקעית. הביאו לנו מקלחות שטח כאלה בשטחי כינוס. באחת הסיטואציות הלכתי להתקלח ופתאום אני שומע צעקות על חשש חדירה לאזור, רצתי יחף עם גופיה ונשק ותפסתי מחסה מאחורי תלולית עפר. תוך כדי זה אתה פתאום שומע על עוד חתן שהחליט להתחתן במלחמה וכמה מטרים ממך מתקיימת חתונה לחייל אמיץ. שלחנו כביסה לישובים וקיבלנו אותה מסודרת, מגוהצת עם שוקולדים ומכתבי תודה. אין על עם ישראל.
השלב הזה בעיני היה הכרחי להמשך הלחימה, לא רק בגלל ההכנה המבצעית והמודיעינית אלא בעיקר בשל זאת שהפכנו בשבועות האלה להיות אגרוף אחד, מאוחד, שאף אחד לא יכול עליו. זה השלב שהאריה קם מרבצו ונעמד. גם אם הוא עדין לא יוצא להתקפה כולם מסביב רועדים מפחד ומתחילים לברוח. עמדנו. התאחדנו. נצחנו גם את השלב הזה.
השלב השלישי - התקפה
שעת השין הגיעה. האריה מסתער קדימה. ערב שבת פרשת לך לך. הטנק שלנו מושבת. האוגדה מקבלת פקודת התקפה. אנחנו יודעים על הכניסה הקרקעית הלילה. עדכנתי את אשתי לפני שבת ברמז שיש סיכוי שמוצ"ש אני לא יענה. שמענו את חיל האוויר יורה בכמות מטורפת, תותחנים הפגיזו לידנו פגז כל חצי דקה בערך. ושיירות, שיירות של טנקים נכנסים לעומק הרצועה. קצת החמיץ לי הלב שאני לא שם בכניסה הזאת, אבל אם זה רצון השם מקבל. כנראה שיש לי תפקיד אחר במלחמה כרגע.
נסעתי עם המפקד לחלק דברים אחרונים לחיילים שנכנסו. ברכנו אותם לשלום והתפללנו עליהם. בשלב הזה לא הרבה ידעו שצה"ל נכנס, בטח ציבור שומרי השבת. הרגשתי שיש לי אחריות, נשאתי תפילה לבורא עולם. את אחד החיילים הבאנו ממש בערב שבת מאשקלון היישר לשטחי הכינוס. את הדמעות של אשתו כשהם נפרדו לשלום לא יכולתי לשכוח (הם חזרו מחו"ל ישר למלחמה, כמה צדיקים העם הזה) היא לא הבינה לאן הוא הולך עכשיו, אני כן. החלטתי לאמץ חייל. בנוסף לתפילות על כולם לקחתי אותו עלי.
אם אני לא נכנס לפחות אתפלל. לא אאריך... מאז היו לנו עוד הרבה משימות בעיקר בצפון הרצועה, בחלקם הייתי שותף. בתפקידנו אנחנו לא מנהלים את אותו סוג לחימה, כיבוש ותמרון כמו שאר כוחות השריון אבל שותפים מלאים לכל מה שקורה בחזית. ברוך השם אנחנו נמצאים בעיצומו של השלב ההתקפה. יש לנו גם אבדות לא קלות. חבר שנפל בקרבות. חייל מהפלוגה שנפצע בינוני. הלב עוד כואב ושבור מהמראות והטלטלות שעברנו בשמחת תורה. אבל יחד עם זה המורל גבוה מאד, רוח הקרב והלחימה של כולם כאן מלווה ברוח גדולה ואמונה גדולה במשימה. זה לא דבר מובן מאליו.
אחרי חמשה שבועות של לחימה, חיילים יוצאים לבית ומיד רוצים לחזור. לחבר טוב נולד בן השבוע והוא הודיע למפקד שמיד אחרי הברית הוא כבר רוצה לחזור. קמנו. נלחמנו. ובעזרת ה' גם בקרב הזה אנחנו ננצח!
האמן הרי לנגבהיים פותח את תערוכת היחיד "והיה הסיפור לצבע", המחברת בין ספרות, סיפורי התנ"ך ואמנות חזותית. התערוכה, באוצרות מיכלי אדלר וד"ר גליה דוכין אריאלי, נפתחה בשבוע שעבר בגלריה Global Art, רחוב מרכז בעלי מלאכה 13, תל אביב, ותינעל ב-7.11.26. לנגבהיים, אמן, מדען ומנהל בכיר בתעשיית הביוטכנולוגיה, הופך באמצעות קו וצבע את סיפורי ש"י עגנון לעולם חזותי עשיר. לאחר מחקר מעמיק וביקור בנופים שבהם מתרחשים הסיפורים, הוא מרכז על גיליון אחד עלילות הנפרשות לעיתים על פני עשרות עמודים. העבודות מזמינות את הצופים למסע בין ירושלים העתיקה, מזרח אירופה ועולמות הדמיון. בהצלחה!
בתיאטרון הקאמרי התקיימה הפרמיירה להצגה "אגממנון", הצגה מצמררת על שליט של מדינה במלחמה, עם שבויים, שנדרש לשלם מחיר אישי תמורת השבתם. בהצגה משחקים דרור קרן, ישי גולן, מיכל עוזיאל, יונתן הורנצ'יק, רות אסרסאי, ירדן ניקהמפה וגל מיזרב. בין מי שהגיעו לפרימיירה החגיגית: עמוס תמם, יניב סוויסה, יניב ביטון, קרן מור, אמיר בנאי, יבגניה דודינה, ששון גבאי ועוד רבים וטובים. פרגנו להם!
האמן יוסי לובלסקי פותח את תערוכת היחיד "לא הכל ורוד", המתבוננת במערכת היחסים שבין אב לבנו ובין אדם להוריו, דרך תהליך יצירה שנמשך 18 שנה. התערוכה, שאצרה אילנה כרמלי לנר, תיפתח ביום חמישי, 8.10.2026, בשעה 19:00 בבית האמנים בתל אביב, רחוב אלחריזי 9, ותינעל ב־31.10.2026. לובלסקי נפרד מהצבעוניות החמה המזוהה עמו וצולל אל פלטה מאופקת של כחולים, שבה הים הופך למרחב של זיכרון, אובדן, חמלה ופיוס. לצד ציורי השמן הגדולים יוצגו גם רישומי הכנה בפחם, החושפים את קווי המחשבה והרגש שקדמו ליצירות. במרכז התערוכה עומד השינוי שעבר האמן לאחר מות הוריו, מאב המתבונן בבנו לילד יתום המחפש את הוריו. לפרטים נוספים חפשו באתר של יוסי לובלסקי.
נתניה: אירוע חגיגי נערך על ידי בכירי רשת טיב טעם המסכמת בימים אלה מהלך גיוס תרומות רחב ובמסגרתו נאספו כ-102,000 ₪, כתרומה לעמותת ידידי המרכז הרפואי לשיקום לוינשטיין. לאירוע הגיעו בכירי עמותת ידידי לוינשטיין, בסניף הדגל באזור התעשייה פולג בנתניה. המרכז הרפואי לשיקום לוינשטיין מקבוצת כללית, הוא מרכז השיקום הגדול בישראל ואחד המובילים בעולם. בלוינשטיין מטופלים פצועי צה"ל וכוחות הביטחון, נפגעי פעולות טרור, תאונות דרכים, תאונות עבודה, אירועים מוחיים, פגיעות חוט שדרה, קטיעות וגפיים, פגיעות ראש ומחלות מורכבות. מגיעים אליו מטופלים הזקוקים לתהליך שיקומי מקיף, במטרה לשוב לחיים עצמאיים ולתפקוד.
