גם השפלה פומבית במקום העבודה עלולה, בנסיבות המתאימות, להיחשב לתאונת עבודה ולזכות את העובד בתגמולים משמעותיים. כך אירע לב', בכירה בשירות המדינה, ששימשה בתפקיד ניהולי בכיר בגוף ממשלתי, לאחר שאירוע קשה אותו חוותה במהלך ישיבת עבודה הוביל להתקף חרדה ולהידרדרות ממושכת במצבה הנפשי. את ב' מייצג עורך הדין נתן זבינצקי ממשרד עורכי הדין חזוט-בר-זבינצקי.
לדברי עו"ד זבינצקי, עוד קודם לאירוע התגלעו בין מרשתו לבין גורמים בהנהלה מחלוקות על רקע אופן מילוי תפקידה. לדבריו, בשל התעקשותה של ב' על קיומו של מינהל תקין, היא החלה לסבול מהתנכלות מצד גורמים בכירים בארגון.
במהלך חודש יוני בשנה שעברה השתתפה ב' בישיבת הנהלה. לפתע במהלך הישיבה החלה עובדת בכירה נוספת להשתלח בה בצורה קשה, תוך שהיא מגדפת ומקללת אותה קשות מול יתר המשתתפים בישיבה. ב' פרצה בבכי ועזבה את החדר. זמן קצר לאחר מכן חשה ברע, ורופאה הוזעקה למקום.
הרופאה מצאה אותה במשרדה כשהיא בוכה ומתנשפת וסובלת מכאבים בחזה, סחרחורת, תחושת מחסור באוויר ואי-שקט, בעוד עמיתים לעבודה מנסים לסייע לה. הרופאה התרשמה כי היא מצויה בחרדה וחוששת מהתקף פאניקה, ניסתה להרגיעה ומסרה לה כדורי הרגעה לשימוש בעת הצורך.
למרות האירוע המשיכה ב' להגיע לעבודתה, אולם במהלך השבועיים מאותו אירוע קשה, היא פיתחה מעמסה נפשית עצומה, ועקב כך, הפסיקה להגיע למקום העבודה. היא פנתה לטיפול נפשי, ומומחים מתחום התעסוקה קבעו כי במצבה היא אינה מסוגלת לעבוד יותר. מצבה תואר, בין היתר, כתגובה חריפה לסטרס רגשי וכחרדה עמוקה, ובהמשך הופיעו גם קשיי שינה.
עקב האירוע והתדרדרותה הנפשית שחלה בגינו, פנתה ב' לעורך הדין נתן זבינצקי ממשרד עורכי הדין חזוט בר זבינצקי, העוסק בין היתר במיצוי זכויות רפואיות בתאונות עבודה. עו"ד זבינצקי פנה בשמה של ב' למוסד לביטוח לאומי וביקש להכיר באירוע ההעלבה כתאונת עבודה.
הבקשה התקבלה, האירוע הוכר כתאונת עבודה, ובמסגרת זו שילם לה הביטוח הלאומי דמי פגיעה עבור 72 ימי היעדרות.
אלא שמאז האירוע הקשה לא שבה ב' לאיתנה. במשך קרוב לשנה היא נעדרה מעבודתה, ורק לפני כארבעה חודשים התאוששה במידה שאפשרה לה לשוב לתפקידה הקודם בארגון. לדבריה, עוד בטרם חזרתה החלה לסבול מחרדות לקראת המפגש המחודש עם גורמים בהנהלה, ולאחר ששבה לעבודה סבלה מפלשבקים מהאירוע, וכן חוותה לחץ, רעד וחולשה ברגליים בכל מפגש עמם.
לפני כשלושה חודשים בחנה ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי את מצבה של ב' וקבעה כי היא סובלת מהפרעת הסתגלות המשלבת דיכאון וחרדה. בנוסף, קבעה הוועדה כי קיים קשר סיבתי בין מצבה של ב' לבין הפגיעה בה בעבודה.
בתום הדיון קבעה לה הוועדה נכות נפשית צמיתה בשיעור של 15% החל מ-1 באוגוסט 2026. עקב הכרה זו קיבלה ב' תגמולים חד-פעמיים בסך של יותר מ-145 אלף שקלים.
אך לדבריה, גם חזרתה לעבודה לא הביאה עמה הקלה. לדבריה, עם חזרתה נערכה עמה שיחה שבה נאמר לה כי בהנהלה הופתעו לראותה חוזרת, משום שסברו כי כבר עזבה את הארגון. במהלך אותה שיחה אף כונתה תביעת תאונת העבודה שהגישה "הפיל שבחדר", והצדדים דיברו על רצון "לפתוח דף חדש". ב' נענתה לכך בחיוב, אך לטענתה, בתוך כחודש וחצי בלבד חודשה ההתנכלות כלפיה ואף החריפה.
בין היתר, טוענת ב' כי לאחר חזרתה הוטלו עליה מגבלות חדשות באופן מילוי תפקידה. לדבריה, נאסר עליה לפנות באופן ישיר לקבלת ייעוץ או לקיים קשר עם גורמים שונים, ובהם הלשכה המשפטית ונציבות שירות המדינה, אלא בדרך שנקבעה לה. עוד לטענתה, היא נדרשה שלא לקיים שיחות אישיות או מקצועיות בעל פה עם אחד מבכירי הארגון, אלא לתקשר עמו בכתב בלבד, ובמקביל הושמעו כלפיה אמירות מקטינות ומזלזלות בנוכחות בעלי תפקידים נוספים.
עוד טוענת ב' כי כבר במהלך חופשת המחלה נותקו הרשאותיה למחשב ולמערכות הארגוניות ללא הודעה מוקדמת, והיא אף הוסרה מקבוצות הווטסאפ המקצועיות של הנהלת הארגון. לדבריה, צעדים אלה חיזקו את תחושתה כי היא מודרת מהפעילות המקצועית וכי מעמדה ותפקידה בארגון נפגעים.
בתחילת ספטמבר פנתה ב' לנציבות שירות המדינה והגישה בעצמה תלונה נגד מנהל הגוף ונגד בכירה נוספת. בתלונתה טענה כי היא נתונה למסכת שיטתית ומתמשכת של התעמרות והתנכלות, וביקשה מהנציבות לפתוח בבדיקה, להגן עליה מפני פגיעה נוספת ולאפשר הפרדה בינה לבין הגורמים שעליהם התלוננה עד לסיום הבירור. נכון לעת הזו טרם ניתנה הכרעה בתלונתה.
צילום: ניר סלקמן
| 
