בשישי האחרון נכחתי באזכרתו של גיבור ישראל, ראם מאיר בטיטו הי״ד. המעמד הזה בבית העלמין הצבאי בנתניה שבו הגיעו משפחות נוספות לבכות על יקיריהן, להיזכר, לזעוק מול פרחים קמלים, מציאות שבה אב קורא קדיש על בנו הפך את הכל לסצנה סוריאליסטית וכואבת הרבה יותר, זו לא דרכו של עולם, והעולם התהפך עלינו ב-7/10 ומאז אנחנו מחפשים לנפשותינו תקומה.
לא יכולה להישיר מבט אל הורי החללים, שום סליחה או תודה לא יחזירם לכאן אבל צוואתם, צוואת האחדות והערבות הדדית חייבת להתקיים, במהלך הקרבות הם לחמו כתף אל כתף, ימין לצד שמאל חרדי לצד מסורתי, חילוני אל מול דתי, הם חיו לחמו ומתו על קידוש האהבה הזאת, העם הזה, האדמה הזאת, הם נפלו על מזבח הערבות ההדדית, ולנו לא נותר אלא להמשיך את דרכם ולשנוא קצת פחות, פשוט לשנוא פחות.
וכשהייאוש נדמה שמשתלט מגיע רגע אחד קטן שבו התקווה חוזרת אל חיקנו, לי זה קרה ברחוב שטמפר, בעודי בוהה בבוטיק made by me של המעצבת חלי יפרח, לרגע אחד ראיתי את דמותה הקסומה מרחפת מעל בדים צבעוניים מול לקוחה שמודדת שמלה אדומה ופתאום מבלי שהיא תשים לב אליי או שהיא תהיה מודעת למה שעובר עליי הצבע חזר אל ליבי והחייה את נפשי, מעגל החיים בין לידה למיתה בין חללים לפרחים ובין לוויות לשמחות, חייבים להמשיך לנגן, כי את המנגינה הזאת של עם ישראל אי אפשר להפסיק.
היינו שישה כתוב על הקיר
הרש גולדברג, עדן ירושלמי, כרמל גת, אלמוג סרוסי, אלכס לבנוב, אורי דנינו הי"ד נרצחו בשבי החמאס.
הירצחם רגע לפני חילוצם, כשצה״ל נמצאים כק״מ מהם, ולאחר שהם שרדו את התופת במעמקי האדמה במשך 11 חודשים צימרר את כולנו והגביר ביתר שאת את הדילמה של מחיר עסקת חטופים. ניתן לחלוק על קבלת ההחלטות ולמחות ולזעוק את כאב המשפחות החטופות, חשוב לזכור כי כל אשר יאמרו קדוש הוא, אין מי שיבין אותם מלבד עצמם. אני מרכינה ראש אל מולם, יחד עם זאת אסור לשכוח שמי שרצח אותם אלו מחבלי החמאס. שנזכה ב״ה לחיות בגילוי פנים ולא יבכו אבות על בנים.
טקסים לא ממלכתיים
מחלוקת בעם (אחת נוספת) בנושא הטקס לזכר טבח ה-7/10, אפשר להתווכח על התזמון לקיים טקס כזה כאשר המלחמה בעיצומה, החטופים טרם שבו ויעדי המלחמה לא הושגו.
ניתן וכדאי שמשפחות השכול והחטופים יהיו חלק מהטקס הממלכתי, אבל לא ניתן לטעון שהטקס הממלכתי איננו ראוי מן הסיבות שמנינו ולקיים טקס אלטרנטיבי בתזמון הזה ממש.
לא צריך להתאמץ כל כך להנציח את הפילוג גם איפה שכולם שווים בעוצמת האובדן הכאב והצער.
שנדע לראות את הטוב באחר, לגלות את היופי שבשוני ותמיד להאמין שעוד נראה ימים טובים מאלו.
שלכם
עו״ד ומגשרת ונסה שגיא, יועצת אסטרטגית ופוליטית, מנחת התוכנית המשפטית המובילה ברשת ״הפרקליטות ועו״ד״
נתניה ממשיכה למשוך חברות מובילות: אירוע השקת משרדי הדוגמה בפרויקט החדש של דיזנגוף וקבוצת תדהר, התקיים השבוע בנתניה. מדובר בבניין מגורים חדשני המשלב קומת משרדים בסטנדרט מתקדם, המעניקה מענה איכותי לעסקים ולחברות המבקשים לפעול בעיר נתניה. סגן ומ”מ ראש העיר, שלו אלגלי, הממונה על הפיתוח העסקי, השתתף באירוע וציין כי נתניה ממשיכה לבסס את מעמדה כמרכז עסקים מוביל. חברות מובילות בוחרות להשקיע ולהתפתח כאן בזכות תנופת הפיתוח, המיקום האסטרטגי ואיכות החיים שהעיר מציעה. "נמשיך לפעול כדי למשוך עוד עסקים, לייצר מקומות תעסוקה ולחזק את הכלכלה המקומית".
מיקי קם ואודיה קורן השיקו וכולם הגיעו לפרגן בפרימיירה החגיגית: בשבוע שעבר חגגו בתיאטרון הקאמרי את עליית ההצגה "השותפה" בפרימיירה חגיגית בכיכובן של אודיה קורן ומיקי קם. בהצגה הן מגלמות שתי נשים - אחת נאיבית והשניה פרועה - שעוברות לגור יחד והופכות לדמויות משמעותיות מאוד זו עבור זו. הראשון לברך היה בנה של מיקי קם, נדב עדר, יחד עם אשתו אלינור וייל - שניהם שחקנים בקבוצת הצעירים של הקאמרי. עוד נכחו: ירדנה ארזי, חנה לסלאו, נורית גפן, נתן דטנר, איל וולדמן ועוד.
בין עבר להווה: תערוכת היחיד "מצב ביניים" של חומי גרומן תיפתח ביפו. התערוכה, באוצרותו של איתי גבאי, תיפתח ביום חמישי, 9 ביולי 2026, בשעה 19:30, בגלריה אשכילה ביפו, ותציג עבודות בציורי שמן וצבעי מים העוסקות בזהות, שייכות והמפגש שבין מסורת לחיים עכשוויים. גרומן, שעזבה את הקהילה החרדית, מביאה אל הבד את מסעה האישי דרך שתי סדרות עבודות: האחת מתארת רגעים מחיי היומיום בישראל, והשנייה מציגה כלי זכוכית צבעוניים המשמשים כמטאפורה למערכות יחסים, שקיפות ושבריריות. התערוכה "מצב ביניים" תוצג בגלריה אשכילה, רחוב הפנינים 2, יפו, ותינעל ב-7 באוגוסט 2026. בהצלחה!
