בעידן השפע שאנו חיים בו, הרעיון לצאת מעבדות לחירות נשמע כלקוח מספרי היסטוריה. מה לנו ולחירות? חיינו נעים על ציר השדרוגים, השאלה אינה האם יהיה לנו היכן לגור ומה לאכול, אלא באיזה אופן נעשה זאת. ברוב המקרים, יהיה נכון לומר כי השאלה היא אם נזכה לאיכות חיים טובה, או לאיכות חיים טובה יותר.
לכן די קשה להבין את הרלוונטיות של היציאה מעבדות לחירות, כמוטיב מרכזי שמלווה את חג הפסח, זכר ליציאת מצרים.
אך למען האמת היציאה ממצרים מעולם לא התקיימה רק ברובד הפשוט שלה, היא תמיד הייתה חלק מתהליך רוחני עמוק שבנקודת הזמן ההיא בא לידי ביטוי גם בשחרור מעבדות פיזית, אך בעיקרו של דבר, רעיון היציאה לחירות נכון בכל זמן, ואולי דווקא בעידן השפע שאנו חיים בו, אנו זקוקים לחירות יותר מאי פעם.
אך עלינו להבין, אחת ולתמיד: מהי אותה חירות אליה אנו שואפים, ולמה החיים שלנו לא יכולים להיראות אותו דבר בלעדיה?
אחד הקטעים החשובים בהגדה של פסח הוא דבריו של רבן גמליאל:
רבן גמליאל היה אומר כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו ואלו הן: פסח מצה ומרור (משנה מסכת פסחים פרק י משנה ה).
אלו הם שלושת השלבים ביציאה לחירות אמיתית.
חירות פירושה הגשמה אישית. אלוקים טבע בנו רצון ויכולת להגשים את עצמנו. כל אדם בורך באוצרות טבע אנושיים, מעיינות בלתי נדלים של יכולות אישיות וכישרונות שאלוקים נתן אך ורק לו. אך בצורתן המקורית הן מגיעות כחומרי גלם וזקוקות לפיתוח, שכלול וליטוש. לעיתים זו עבודה לכל החיים.
יתכן והאדם לא יגשים את עצמו, והיכולות הגבוהות שקיימות בו יישארו במקומן מבלי שמישהו או משהו ימצא בהן עניין, זאת למרות התשוקה הבוערת שלהם לצאת לעולם ולהשפיע. המצב הזה מאובחן כ'מצרים', מעין בית סוהר לכישרונות ויכולות אישיות שלא מצליחות לבקוע החוצה.
חשוב לומר שכיהודים, המשאב הכי יקר שיש בתוכנו ורוצה להתגלות - זו הנשמה. מדובר בעצם באותו חלקיק אלוקי שהקב"ה שתל בכל אחד מאיתנו, שחולם לפרוץ חומות של אגו ותאוות, ושרק מחכה שנגלה אותו, בחיינו הפרטיים ובסביבה שלנו.
הרצון הזה לצאת לחירות ולגלות את היכולות שלנו, מכונה כאמור 'יציאת מצרים', והזמן בו אנו מציינים זאת ומסוגלים לחולל את השינוי הזה בצורה מיטבית, הוא חג הפסח.
כל שנותר לנו לדעת, איך בדיוק יוצאים לחירות ומהם הדברים החשובים שעלינו ליישם כל הדרך אליה. רבן גמליאל, מגדולי חכמי ישראל, מעניק לנו שלושה הדגשים חשובים בדרך אל החירות. לשיטתו "כל שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח", כלומר שלא יישם את שלושת ההדגשים הללו בחייו, "לא יצא ידי חובתו"[1], הוא פשוט לא יצליח לצאת לחירות. מהם שלושת השלבים? אומר רבן גמליאל: "פסח, מצה ומרור".
הבה נראה את שלושת המרכיבים הללו, והמשמעות הרוחנית שלהם, בדרך אל החירות:
'פסח' מלשון פסיחה ודילוג מתאר את התשוקה שלנו לגלות יכולות וכישרונות, לצמוח ולהגיע רחוק. אבל את ה'פסח' צריך לנווט בצורה חכמה. אדם שחושב שיצא לחירות על ידי שיספק לעצמו צרכים גשמיים, עליו לדעת שזה פשוט לא יצליח, הישגים גשמיים מטבעם אינם מסוגלים לענות על הצורך הזה של חירות. כדי להשיג חירות אמיתית, יש להשקיע בהישגים רוחניים שמגלים את הנשמה.
'מצה' היא סמל הזריזות, תהליך ההכנה שלה מהיר (לכן עם ישראל אכלו מצות בצאתם ממצרים). יש כאן מסר גדול: כדי לצאת ממצרים צריך לעשות זאת בזריזות. לא לדחות, כי דחיינות היא האויב המר של השגת יעדים. כמובן שלא צריך לנהוג בפזיזות, עלינו לחשוב על הדברים במשך זמן ראוי ורק לאחר מכן לקבל החלטה. אך אם כבר התקבלה ההחלטה - לא לחכות עוד רגע אחד נוסף.
'מרור' מסמל מרירות וקושי, אלו הם תחושות ורגעים שכל אדם עובר בדרך להצלחה. אך בעוד שאדם רגיל שחווה התמודדות וקשיים מתייאש ושוכח את היעד, אדם מצליח הוא זה שמצליח למצוא בכל התמודדות משמעות המקדמת אותו אל היעד.
אז לסיכום, אלו הם שלושת ההדגשים בדרך אל החירות: הידיעה שנגיע לחירות אמיתית רק כאשר נגלה את הנשמה ('פסח'), היכולת לבצע דברים בזריזות ולא לחכות למחר ('מצה'), ואם יש קשיים בדרך, לחשוב איך הם הופכים להיות מנוע להצלחה ('מרור').
נתניה ממשיכה למשוך חברות מובילות: אירוע השקת משרדי הדוגמה בפרויקט החדש של דיזנגוף וקבוצת תדהר, התקיים השבוע בנתניה. מדובר בבניין מגורים חדשני המשלב קומת משרדים בסטנדרט מתקדם, המעניקה מענה איכותי לעסקים ולחברות המבקשים לפעול בעיר נתניה. סגן ומ”מ ראש העיר, שלו אלגלי, הממונה על הפיתוח העסקי, השתתף באירוע וציין כי נתניה ממשיכה לבסס את מעמדה כמרכז עסקים מוביל. חברות מובילות בוחרות להשקיע ולהתפתח כאן בזכות תנופת הפיתוח, המיקום האסטרטגי ואיכות החיים שהעיר מציעה. "נמשיך לפעול כדי למשוך עוד עסקים, לייצר מקומות תעסוקה ולחזק את הכלכלה המקומית".
מיקי קם ואודיה קורן השיקו וכולם הגיעו לפרגן בפרימיירה החגיגית: בשבוע שעבר חגגו בתיאטרון הקאמרי את עליית ההצגה "השותפה" בפרימיירה חגיגית בכיכובן של אודיה קורן ומיקי קם. בהצגה הן מגלמות שתי נשים - אחת נאיבית והשניה פרועה - שעוברות לגור יחד והופכות לדמויות משמעותיות מאוד זו עבור זו. הראשון לברך היה בנה של מיקי קם, נדב עדר, יחד עם אשתו אלינור וייל - שניהם שחקנים בקבוצת הצעירים של הקאמרי. עוד נכחו: ירדנה ארזי, חנה לסלאו, נורית גפן, נתן דטנר, איל וולדמן ועוד.
בין עבר להווה: תערוכת היחיד "מצב ביניים" של חומי גרומן תיפתח ביפו. התערוכה, באוצרותו של איתי גבאי, תיפתח ביום חמישי, 9 ביולי 2026, בשעה 19:30, בגלריה אשכילה ביפו, ותציג עבודות בציורי שמן וצבעי מים העוסקות בזהות, שייכות והמפגש שבין מסורת לחיים עכשוויים. גרומן, שעזבה את הקהילה החרדית, מביאה אל הבד את מסעה האישי דרך שתי סדרות עבודות: האחת מתארת רגעים מחיי היומיום בישראל, והשנייה מציגה כלי זכוכית צבעוניים המשמשים כמטאפורה למערכות יחסים, שקיפות ושבריריות. התערוכה "מצב ביניים" תוצג בגלריה אשכילה, רחוב הפנינים 2, יפו, ותינעל ב-7 באוגוסט 2026. בהצלחה!
