בחודשים האחרונים גברו חששות בנוגע לתרופות ההרזיה החדשות ממשפחת GLP-1כגון אוזמפיק וסקסנדה ולשאלה האם הן עלולות לעורר נטיות אובדניות או התנהגות של פגיעה עצמית. 

החששות עלו בעקבות דיווחים אנקדוטליים על מטופלים שחוו מחשבות אובדניות בעת השימוש בתרופות הללו, וכן בהשוואה אנלוגית לניתוחי קיצורי קיבה (ניתוחים בריאטריים) אשר עשויים להציל חיים, אך ידוע כי קיים אחריהם סיכון מוגבר (פי 1.5 עד 4 לעומת האוכלוסייה הכללית) למקרי אובדנות או ניסיונות לפגיעה עצמית. 

ואכן, דיווחים ראשוניים על הופעת אובדנות בקרב נוטלי תרופות הGLP-1 הגיעו במהלך השנה שעברה לרשויות כמו הסוכנות האירופית לתרופות (EMA) ומנהל התרופות והמזון האמריקאי (FDA) ועוררו דאגה שמא תרופות אלו נושאות סיכון פסיכיאטרי בדומה לניתוחים הבריאטריים.

 דו״ח מוקדם אף רמז על עלייה אפשרית במחשבות אובדניות בקרב משתתפים שנטלו סקסנדה liraglutide)) אחת מתרופות ה GLP-1 במסגרת ניסויים קליניים . מנגד, מספר מחקרי מעקב רחבי-היקף שבחנו נתוני רשומות רפואיות לא מצאו עדות לקשר כזה, ואחד מהם אף דיווח על ירידה בשיעור מחשבות אובדניות בקרב מטופלים בתרופות הללו.

באפריל 2024 פרסמה גם הEMA - הסוכנות האירופית לתרופות ,כי בסקירתה לא נמצאו ראיות לסיכון אובדני מוגבר עם תרופות GLP-1 אם כי הדגישה את הצורך במעקב מתמשך בזהירות .

מחקר חדש מספק מענה מבוסס ומקיף לחששות. מדובר בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה של ניסויים קליניים אקראיים מבוקרי פלצבו, שפורסמה בחודש מרץ 2025 בכתב העת הרפואי JAMA Psychiatry על ידי ד"ר פויה איברהימי ועמיתיו. החוקרים ליקטו וניתחו עשרות מחקרים קליניים מבוקרים שבדקו מבוגרים עם סוכרת או השמנת יתר, בהשוואה בין מטופלים בתרופות ממשפחת GLP-1 לבין מטופלים שקיבלו פלצבו. 

מטרת הניתוח הייתה לבדוק האם בקבוצות שקיבלו את התרופות הופיעו יותר אירועים הקשורים לאובדנות או פגיעה עצמית – כולל ניסיונות אובדניים, מחשבות אובדניות או פגיעה עצמית – בהשוואה לקבוצות ביקורת. כדי להיכלל בסקירה, המחקרים היו צריכים להיות באורך שישה חודשים ומעלה, ועל החוקרים לוודא שאותם מחקרים אכן תיעדו באופן שיטתי אירועים מהסוג הזה.

לאחר סריקת הספרות הרפואית, זוהו 144 מחקרים קליניים רלוונטיים, אך מתוכם רק 27 ניסויים עמדו בקריטריונים ודיווחו במפורש על אירועים אובדניים או של פגיעה עצמית. ניסויים אלה כללו ביחד קרוב ל-60 אלף משתתפים – כ-32,357 מטופלים שקיבלו תרופת GLP-1 וכ-27,046 שקיבלו פלצבו – עם תקופות מעקב מצטברות של עשרות אלפי שנות-מטופל בכל קבוצה. 

חשוב לציין שמרבית הניסויים הללו לא נועדו מראש לחקור תופעות פסיכיאטריות, אך במסגרת המעקב דווחו אירועים נדירים אלה. החוקרים שילבו את הנתונים מכל המחקרים כדי לבחון אם יש הבדל בשכיחות האירועים בין הקבוצות.

הממצאים המרכזיים מרגיעים למדי: בסך הכל דווח רק על עשרות בודדות של מקרי אובדנות (מחשבות, ניסיונות או פעולות פגיעה עצמית) מבין כל המשתתפים, והשיעור היה כמעט זהה בקרב מקבלי תרופות הGLP-1 ובקרב מקבלי הפלצבו.

למעשה, התדירות שנצפתה הייתה מזערית ביותר בשתי הקבוצות – סדר גודל של מקרה אחד בלבד לכל כמה אלפי מטופלים – ולא נמצא כל הבדל מובהק סטטיסטית בין אלו שנטלו את התרופה לאלו שקיבלו טיפול דמה.

ניתוחים סטטיסטיים נוספים שערכו החוקרים לא גילו הבדל בשיעורי האירועים גם כשבחנו תת-קבוצות, למשל מטופלים עם סוכרת לעומת ללא סוכרת, או סוגים שונים של תרופות בתוך משפחת הGLP-1.  

במילים אחרות, הנתונים לא הצביעו על כך שהתרופות מגבירות את הסיכון לאובדנות בהשוואה לאי-נטילתן. יש לציין שאירועים נדירים כל כך מקשים על זיהוי הבדלים זעירים, אך אם קיים סיכון תאורטי – הוא קטן מכדי להתבטא אפילו במדגם הכולל עשרות אלפי נבדקים.

המסקנה של החוקרים הייתה ברורה: בתוך ההקשר של ניסויים קליניים מבוקרים, לא נצפה גידול בשכיחות הנמוכה מאוד ממילא של אירועי אובדנות בקרב מטופלים בתרופות GLP-1. 

"ממצאים אלו עשויים להפיג חששות בנוגע לתופעות הלוואי הפסיכיאטריות של התרופות", כותבים המחברים, אם כי מדגישים שיש לשמור על ערנות. הם קוראים להמשך מעקב צמוד בעתיד, במיוחד עם התרחבות השימוש בתרופות להרזיה הללו לקהלים גדולים ולתקופות ממושכות יותר.

המלצתם היא שבמקביל לכך שהרופאים והמטופלים יכולים להתעודד מתוצאות המחקר, עליהם להמשיך לנטר תסמיני מצב רוח ומחשבות אובדניות בקרב מטופלים – בדגש על אלו שיש להם היסטוריה פסיכיאטרית קודמת – ולדווח על כל סימן חריג, ולו הנדיר ביותר.

מבחינת המשמעות הקלינית, הממצאים החדשים מספקים נקודת ביטחון חשובה לרופאים ולמטופלים כאחד. מטופלים רבים הנעזרים בתרופות כמו אוזמפיק ויגובי או מונג'רו להרזיה שמעו את הדיווחים המדאיגים בחודשים האחרונים וחששו מאפשרות של פגיעה נפשית כתוצאה מהטיפול. כעת, ראיות מחקריות רחבות-היקף מראות שאין עלייה בסיכון לאירועים אובדניים עקב התרופות הללו בהשוואה לאי-לקיחתן, נתון שעשוי להרגיע ולהגביר את האמון בטיפול. 

החוקרים אף מציינים כי עבור מטופלים הסובלים מהשמנת יתר שנמצאים בסיכון פסיכיאטרי גבוה (למשל בעלי היסטוריה של דיכאון חמור או אובדנות), ייתכן שתרופות ה GLP-1 יהוו חלופה בטוחה יותר לירידה במשקל בהשוואה לניתוח בריאטרי, הידוע כבעל סיכון (גם אם נדיר) לתופעות אובדניות. במקרים כאלה, הנתונים החדשים נכנסים לשיקולי איזון סיכון - תועלת בין אפשרויות הטיפול להרזיה במסגרת הייעוץ הרפואי.

עם זאת, המומחים מסכימים כי קיימת תמיד חובת הזהירות. מחלות כמו השמנת יתר וסוכרת שלובות לעיתים קרובות במצבי דיכאון וחרדה, ויש יחסי גומלין מורכבים בין מצב נפשי למשקל. ניסיון העבר עם תרופות הרזיה אחרות – דוגמת התרופה אקומפליה (Rimonabant) , ששווקה לפני כ-15 שנה וירדה מהמדפים עקב תופעות לוואי פסיכיאטריות- מלמד שעל מערכות הבריאות לנהוג בערנות בכל הנוגע לבטיחות נפשית של טיפולים חדשניים.

הממצאים הנוכחיים מרגיעים, אך הקהילה הרפואית תמשיך לעקוב אחרי דיווחים מהשטח ולחקור לעומק כל אות אפשרי לפגיעה נפשית. לסיכום, עבור הרוב המכריע של המטופלים בתרופות ממשפחת ה GLP-1 , התועלת המשמעותית בהפחתת משקל ואיזון הסוכרת אינה מלווה, לפי שעה, במחיר של עלייה בסיכון אובדני – חדשות מעודדות בעולם הרפואה המודרנית. יחד עם זאת, אחריות וזהירות יישארו כללי מפתח: להמשיך בטיפול לפי הצורך, ולעקוב בדריכות אחר בריאות הנפש, לטובת בטיחותם ורווחתם של המטופלים.

מקור: 

Suicide and Self-Harm Events With GLP-1 Receptor Agonists in Adults With Diabetes or Obesity - A Systematic Review and Meta-Analysis

https://jamanetwork.com/journals/jamapsychiatry/fullarticle/2831637?guestAccessKey=7b609c10-b5b5-4c43-94aa-fa5ef9b803d0&utm_source=silverchair&utm_medium=email&utm_campaign=article_alert-jamapsychiatry&utm_content=mostreadwidget&utm_term=032625&adv=