בשישי האחרון נכחתי באזכרתו של גיבור ישראל, ראם מאיר בטיטו הי״ד. המעמד הזה בבית העלמין הצבאי בנתניה שבו הגיעו משפחות נוספות לבכות על יקיריהן, להיזכר, לזעוק מול פרחים קמלים, מציאות שבה אב קורא קדיש על בנו הפך את הכל לסצנה סוריאליסטית וכואבת הרבה יותר, זו לא דרכו של עולם, והעולם התהפך עלינו ב-7/10 ומאז אנחנו מחפשים לנפשותינו תקומה.
לא יכולה להישיר מבט אל הורי החללים, שום סליחה או תודה לא יחזירם לכאן אבל צוואתם, צוואת האחדות והערבות הדדית חייבת להתקיים, במהלך הקרבות הם לחמו כתף אל כתף, ימין לצד שמאל חרדי לצד מסורתי, חילוני אל מול דתי, הם חיו לחמו ומתו על קידוש האהבה הזאת, העם הזה, האדמה הזאת, הם נפלו על מזבח הערבות ההדדית, ולנו לא נותר אלא להמשיך את דרכם ולשנוא קצת פחות, פשוט לשנוא פחות.
וכשהייאוש נדמה שמשתלט מגיע רגע אחד קטן שבו התקווה חוזרת אל חיקנו, לי זה קרה ברחוב שטמפר, בעודי בוהה בבוטיק made by me של המעצבת חלי יפרח, לרגע אחד ראיתי את דמותה הקסומה מרחפת מעל בדים צבעוניים מול לקוחה שמודדת שמלה אדומה ופתאום מבלי שהיא תשים לב אליי או שהיא תהיה מודעת למה שעובר עליי הצבע חזר אל ליבי והחייה את נפשי, מעגל החיים בין לידה למיתה בין חללים לפרחים ובין לוויות לשמחות, חייבים להמשיך לנגן, כי את המנגינה הזאת של עם ישראל אי אפשר להפסיק.
היינו שישה כתוב על הקיר
הרש גולדברג, עדן ירושלמי, כרמל גת, אלמוג סרוסי, אלכס לבנוב, אורי דנינו הי"ד נרצחו בשבי החמאס.
הירצחם רגע לפני חילוצם, כשצה״ל נמצאים כק״מ מהם, ולאחר שהם שרדו את התופת במעמקי האדמה במשך 11 חודשים צימרר את כולנו והגביר ביתר שאת את הדילמה של מחיר עסקת חטופים. ניתן לחלוק על קבלת ההחלטות ולמחות ולזעוק את כאב המשפחות החטופות, חשוב לזכור כי כל אשר יאמרו קדוש הוא, אין מי שיבין אותם מלבד עצמם. אני מרכינה ראש אל מולם, יחד עם זאת אסור לשכוח שמי שרצח אותם אלו מחבלי החמאס. שנזכה ב״ה לחיות בגילוי פנים ולא יבכו אבות על בנים.
טקסים לא ממלכתיים
מחלוקת בעם (אחת נוספת) בנושא הטקס לזכר טבח ה-7/10, אפשר להתווכח על התזמון לקיים טקס כזה כאשר המלחמה בעיצומה, החטופים טרם שבו ויעדי המלחמה לא הושגו.
ניתן וכדאי שמשפחות השכול והחטופים יהיו חלק מהטקס הממלכתי, אבל לא ניתן לטעון שהטקס הממלכתי איננו ראוי מן הסיבות שמנינו ולקיים טקס אלטרנטיבי בתזמון הזה ממש.
לא צריך להתאמץ כל כך להנציח את הפילוג גם איפה שכולם שווים בעוצמת האובדן הכאב והצער.
שנדע לראות את הטוב באחר, לגלות את היופי שבשוני ותמיד להאמין שעוד נראה ימים טובים מאלו.
שלכם
עו״ד ומגשרת ונסה שגיא, יועצת אסטרטגית ופוליטית, מנחת התוכנית המשפטית המובילה ברשת ״הפרקליטות ועו״ד״
חבר הכנסת אלי דלל ממשיך לחזק את הקשרים מעבר לים. השבוע נפגש עם נשיא טאיוואן ושוחח עמו על שיתופי פעולה בתחומי הבריאות, ההיי־טק והשבבים, החקלאות, התיירות וגם התפלת המים בהמשך הגיע לביקור בחברה לייצור שבבים, ולא שכח לתעד את הרגעים. שנה טובה.
הרמת כוסית לעובדי רגעים - העמותה לחינוך בלתי פורמלי, התקיימה בנוכחות סגן ראש העיר הרב אורן גבגי, הרב משה לחובר, מנכ״ל העמותה משה קייזלר, המשנה לראש העיר ליאורה לוי, נטלי שטיין ודורון גלאם. חג שמח ושנה טובה.
בועז כספי משתף: ״אני מקבל אות מצטיין ראש העיר, הגיעו חברים רבים. ריגש אותי במיוחד יו"ר סיעת העבודה וסגן יו"ר ההסתדרות פיני קבלו, שהגיע לאחר ניתוח קשה וחייב להישאר בבית, אבל עזב הכל, נהג מבית שאן כדי להיות בטקס שלי. באמת, למרות שאנחנו בפוליטיקה, מתברר שיש בינינו חברות אמת. תודה לך אוהב אותך".
בוריס צירולניק משתף: "אני חוזר לארץ אחרי מסע עבודה והרפתקאות בארה"ב וקנדה. במיניאפוליס, שיקגו, וושינגטון וטורונטו התרשמתי מניקיון מופתי ברחובות ומהנוכחות המתמדת של דגלי המדינה בכל מקום. שמתי לב גם לפער מעניין: בשכונות מבוססות, ספורט הוא דרך חיים ואילו בשכונות חלשות – מקדונלד'ס בכל פינה. חזרתי עם רעיונות וכוחות חדשים, ועם ההבנה כמה החיים אצלנו שונים וסוערים. למרות הג'ט לג אני מחייך ואומר - שבת שלום, בריאות וחדשות טובות לכולם".
