יום משפחה שמח במיוחד לגילי טוני – גרין מחדרה. למרות השבץ ובסמוך ליום המשפחה הפכה לאם בפעם השלישית. גילי: "כשהתחתנתי הבעתי בפני בעלי, עמיחי, את חששותיי להביא ילדים לעולם"
גילי טוני- גרין הצטרפה "בעל כורחה" למשפחת המרכז הרפואי הלל יפה בגיל 17 כשלקתה בשבץ מוחי והובהלה לבית החולים, שם קיבלה טיפול מציל חיים. מאז, לאחר תקופת שיקום ארוכה במיוחד, היא עדיין מבקרת ב"הלל יפה" מעת לעת, בין השאר במכון ההמטולוגי, אצל ד"ר אורית סופר, מנהלת המכון, שהייתה חלק מהצוות שהציל את חייה בגיל 17, אך גם במסגרת אגף האימהות על מחלקותיו ומרפאותיו השונות. השבוע, בסמוך ליום המשפחה, צירפה גילי למשפחתה בת שלישית, רוני שמה, אחות לעומרי ואיתמר, תאומים שנולדו גם הם ב"הלל יפה" לפני 5 שנים, לה ולבעלה, עמיחי - שניהם תושבי חדרה.
אבל כל זה לא היה ברור מאליו לרוני כשהייתה נערה בת 18 שהיתה עסוקה בתהליך שיקום סיזיפי במיוחד. "אף אחד לא ידע למה לקיתי בשבץ מוחי", היא מספרת. זה היה באמצע שיעור התעמלות, שבו לפתע צנחתי על האדמה והתחלתי לפרכס. בדיעבד, יודעים לומר שהיה לי קריש דם במוח שיצר 3 אוטמים. כל צד שמאל שלי היה משותק תקופה ארוכה, ועד היום יש לי קשיים בהליכה ובנשיאת משאות ביד שמאל. כבר אז פחדתי מהעתיד, ולא הייתי בטוחה שאוכל להביא ילדים לעולם במצב הגופני. כשהתחתנתי ב- 2009, הבעתי בפני בעלי, עמיחי, את חששותיי להביא ילדים לעולם – גם כי אולי לא אוכל לטפל בהם כמו שצריך, וגם כי הייתי מודעת לכך שאולי השבץ יחזור. הרי אף אחד לא ידע להגיד בדיוק למה זה קרה - לא הייתה לי היסטוריה משפחתית, או בעיה של חולי כלשהו, אבל עדיין הייתי במעקב ומי יודע...".
גילי רוני במחלקת יולדות של הלל יפה (צילום: באדיבות בית החולים)
למרות זאת, האהבה והרצון לילדים גברו על הפחדים, וגילי, שטופלה בתחילה על ידי ד"ר שמיס במרפאה בחדרה, ואחר כך אצל ד"ר אדריאן אלנבוגן וד"ר נרדין עסאלה, שניהם רופאים בכירים במחלקת נשים ויולדות של הלל יפה, זכתה להביא לעולם בשנת 2011 זוג תאומים, עומרי ואיתמר. "ההיריון היה מה שנקרא היריון בסיכון", היא מתארת את שעברה, "והצוות ב"הלל יפה" היה שם לצידי לאורך כל הדרך, מעודד, בודק, מוודא ועוקב. נטלתי תרופות מדללות דם, והייתי מאושפזת גם ביחידה להיריון בסיכון, שם דאגו לי ד"ר חיים דוד וד"ר שמואל אנדרמן, כאילו הייתי הבת שלהם".
הטיפול המסור, והעובדה שההיריון והלידה הצליחו, נטעו בגילי ובבעלה את הביטחון לצאת במסע לקראת הריון נוסף וילד נוסף, או במקרה הנוכחי, ילדה, רוני, שנולדה בדיוק בשבוע בו נחגג יום המשפחה בישראל. גם הפעם המעקב של צוות המומחים של הלל יפה – ד"ר סופר, ד"ר נרדין וד"ר דוד – היה חלק הכרחי. היא שוב אושפזה למעקב ביחידה להריון בסיכון, וגם הלידה, שהייתה בניתוח קיסרי מחויב מציאות בשל העובדה שנאסר במצבה של רוני ליטול אפידורל, עברה בשלום.
ד"ר חיים דוד, מנהל חדר לידה ומי שטיפל ברוני במהלך אשפוזה ביחידה להיריון בסיכון, מסביר כי שבץ מוחי, מביא עימו חשש לקרישיות יתר, מצב שעלול להיות מסוכן ביותר בהריון. "אין מניעה לנשים בגיל הפוריות שלקו בשבץ מוחי והחלימו מלנסות להביא ילדים לעולם", הוא מסביר, "אבל הן בהחלט צריכות להיות בפיקוח קפדני וצמוד לפני הכניסה להריון, במהלכו, וגם לאחריו. השינויים הפיזיולוגיים במהלך ההיריון מגבירים את הסיכון לקרישיות יתר ובכך מעלים גם את הסיכון, לחזרה של השבץ המוחי. במקרה של רוני, היא הייתה במעקב צמוד בכדי שאם, במקרה, אכן יתרחש שבץ, נוכל במיידי לסייע. רק השבוע , יילדנו אישה שלקתה בשבץ מוחי בשבוע הריון מתקדם, ולשמחתנו הצלחנו להציל הן אותה והן את התינוקת שלה ושתיהן בריאות ומתאוששות בימים אלו ממש. אבל שום דבר לא ברור מאליו, ואנחנו משתדלים לעשות הכול עבור כל יולדת שנמצאת תחת השגחתנו".
את העניין הזה מסכמת גילי טוני-גרין במילותיה שלה: "ללא ספק העובדה שרוני נולדה ב"הלל יפה", בסמיכות לתאריך בו גם נחגג יום המשפחה, מייצגת נאמנה את ההרגשה שלי שהצוות פה הוא כבר מזמן משפחה. כאן הצילו את חיי, אבל כאן גם עזרו לי ולבעלי להביא חיים חדשים לעולם, מטרה שהייתה לא פשוטה, אבל התגשמה, לא מעט, בזכותם".
בוריס צירולניק משתף: "בקבלת הפנים לרגל יום העצמאות של הרפובליקה של אזרבייג'ן, הרבה מילים חמות, הרבה חברים ותיקים, כל הדברים הטובים. מזל טוב לכל המעורבים ביום העצמאות של אזרבייג'ן!".
סגנית ומ"מ ראש העיר, שירי חגואל סיידון משתפת: “יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל זָהָב, שֶׁל נְחוֹשֶׁת וְשֶׁל אוֹר” - ביום ירושלים, ליבנו עם העיר שחוברה לה יחדיו — ועם אלו שעדיין רחוקים ממנה. נמשיך להתפלל לחזרתם המהירה של כל הַחטופים הביתה".
את מי תפסנו בשוק העירוני? הזמר המצליח ישי לפידות נצפה בשישי בשוק נתניה כשהוא בוחר בקפידה פירות טריים לסופ”ש. עוברי אורח מדווחים שהוא קנה אננס, תותים ואבוקדו– סטייל בריאותי במיוחד. מישהו אמר שייק בבראנץ’? פרגנו!
