תמר ארבל-אלישע, ציור חופשי, מבנימינה, מזמינה אתכם לעוף עם הדימיון ולצלול לעולם של צבעים ויצירה בסדנאות ליחידים ולקבוצות
תמר ארבל-אלישע: "הסטודיו לציור חופשי מציע סדנאות ליחידים ולקבוצות וגם ציורים מופשטים שמקפיצים את עיצוב הבית או המשרד. הסטודיו הוקם לפני שלוש שנים".
מאין נולד הרעיון?
"לפני שבע שנים בערך התחלתי לצייר כמו שאף פעם לא ציירתי. אני בוגרת המדרשה לאמנות, למדתי לצייר מתוך התבוננות. אבל הפעם התחלתי לצייר אחרת. ציור שבא מבפנים. מעין משחק עם צבע. נהניתי מזה מאוד והתייחסתי למשחק הזה מאוד ברצינות. חקרתי את זה בכל דרך אפשרית ובעיקר התמדתי ביצירה. ציירתי לבד בבית. בסתר. בהתחלה אפילו האינסטגרם שלי היה אנונימי.
ארבע שנים מאוחר יותר, ביום בהיר אחד, נקראתי לחדר המנהל והתבשרתי שסוגרים את תחום קהילה, התחום אותו ניהלתי, ואני הולכת הביתה. מהר מאוד הבנתי שקיבלתי מתנה. הזדמנות להמציא את עצמי מחדש. ידעתי שאני רוצה לצייר. וגם לשתף אנשים בתהליך המרתק הזה.
לשמחתי, דורון, בעלי, תמך ברעיון ויחד חיפשנו איפה נוכל להקים לי סטודיו. הפתרון נמצא בחצר ביתו של אביו בבנימינה. חצר ותיקה בשכונת יעקב. הרפת, ששימשה לפרה אחת, הוסבה תוך שבועות ספורים לסטודיו המתוק והמואר בו אני פועלת. זה המקום השמח שלי, ובו אני מבלה בכל רגע אפשרי".
מהי ההתמחות שלך?
"התחלתי מסדנאות לפרטיים. סדנאות של אחד על אחד, זוגות, משפחות, קבוצת חברות... ובהמשך פיתחתי תכנים שיתאימו לקבוצות גדולות יותר ולצוותי עבודה. כל מפגש אצלי בסטודיו הוליד רעיון חדש וכך צמחו להן סדנאות שונות ותכנים שונים, שיתאימו לקהלי יעד שונים. עד שמונה משתתפים יכולים להתארח בתוך הסטודיו ומעבר לכך – בחצר הסטודיו או בכל מקום אחר...".
מה עושים בסדנאות שלך?
"עם הכניסה לסטודיו אנשים מעידים שהם מרגישים אנרגיה טובה. אולי זה האור הרך שחודר מכל עבר או הצבע המרוח על הקירות, אולי השולחן העמוס צבעים, מכחולים, שפכטלים וכל מיני כלים מוזרים שמשמשים ככלי ציור, לא יודעת מה גורם לזה בדיוק אבל זה תמיד נעים לי לשמוע. הרעיון המרכזי בכל הסדנאות שלי הוא להשתחרר. עושים את זה בכל מיני דרכים, בחלק מן הסדנאות, אם הקהל זורם, אני אוהבת לשלב מדיטציה. הרעיון הוא להתמקד בכאן ועכשיו וליצור מתוך מקום של חוסר ציפיות ובלי ביקורת. למרבית האנשים זה לא קל, אבל בסוף הסדנה רובם מעידים שחוו שינוי בין היצירה הראשונה והאחרונה במפגש".
ספרי על חוויה אחת שזכורה לך במיוחד
"זו הייתה אישה מירושלים. היא הגיעה אלי לבד ואמרה שהיא רוצה לצייר אבל משהו חוסם אותה. היא יצאה מחויכת, אבל יותר מזה - אחרי הסדנה היא שלחה לי מידי פעם תמונות של עבודות שהמשיכה ליצור בבית. זה ריגש אותי מאוד. הצלחתי לעזור לה לפתוח את הדלת. את הדרך היא המשיכה לסלול לעצמה".
איך מתנהלים בזמן מלחמה?
"נוכחתי עד כמה המשפט הזה נכון - כשהתותחים רועמים המוזות שותקות. זמן רב לא הצלחתי לצייר. עסקתי בכל מיני פרויקטים שהמצאתי לעצמי אבל לא ציירתי כמו קודם. לשמחתי, חודשיים וחצי אחרי תחילת המלחמה זה חזר אלי. היצירה עושה לי טוב. מחזירה קצת שפיות. מבחינת סדנאות, מטבע הדברים, היה קשה. סדנאות שנקבעו מראש – בוטלו, ורק סדנאות מעטות התקיימו במהלך התקופה. לאחרונה אני מרגישה התעוררות והסטודיו חוזר לפעול".
מהם הקשיים כעת?
"התקופה הנוראית הזאת הביאה את כולנו למקומות לא פשוטים. אני מוצאת שדווקא עכשיו הסדנאות שלי נותנות מענה גם למי שציור הוא לא בהכרח משאת נפשו. אנשים באים פשוט בשביל ליהנות ולהשתחרר קצת מכל מה שסובב אותנו".
מה החזון שלך?
"החזון שלי הוא שרבים ייחשפו לגישת הציור החופשי ויפתחו לעצמם את הדלת לעולמות שכרגע נסתרים עבורם. שהעבודות שלי ישמחו עוד ועוד אנשים, אצלם בבית או במשרד. שואלים אותי אם לא קשה לי להיפרד מעבודה שציירתי. אני מודה שאני אוהבת את העבודות שלי אבל העובדה שהן תלויות בבתים יפים ומשמחות את יושביהן מרחיבה את ליבי כל כך, שזה שווה".
האמן הרי לנגבהיים פותח את תערוכת היחיד "והיה הסיפור לצבע", המחברת בין ספרות, סיפורי התנ"ך ואמנות חזותית. התערוכה, באוצרות מיכלי אדלר וד"ר גליה דוכין אריאלי, נפתחה בשבוע שעבר בגלריה Global Art, רחוב מרכז בעלי מלאכה 13, תל אביב, ותינעל ב-7.11.26. לנגבהיים, אמן, מדען ומנהל בכיר בתעשיית הביוטכנולוגיה, הופך באמצעות קו וצבע את סיפורי ש"י עגנון לעולם חזותי עשיר. לאחר מחקר מעמיק וביקור בנופים שבהם מתרחשים הסיפורים, הוא מרכז על גיליון אחד עלילות הנפרשות לעיתים על פני עשרות עמודים. העבודות מזמינות את הצופים למסע בין ירושלים העתיקה, מזרח אירופה ועולמות הדמיון. בהצלחה!
בתיאטרון הקאמרי התקיימה הפרמיירה להצגה "אגממנון", הצגה מצמררת על שליט של מדינה במלחמה, עם שבויים, שנדרש לשלם מחיר אישי תמורת השבתם. בהצגה משחקים דרור קרן, ישי גולן, מיכל עוזיאל, יונתן הורנצ'יק, רות אסרסאי, ירדן ניקהמפה וגל מיזרב. בין מי שהגיעו לפרימיירה החגיגית: עמוס תמם, יניב סוויסה, יניב ביטון, קרן מור, אמיר בנאי, יבגניה דודינה, ששון גבאי ועוד רבים וטובים. פרגנו להם!
האמן יוסי לובלסקי פותח את תערוכת היחיד "לא הכל ורוד", המתבוננת במערכת היחסים שבין אב לבנו ובין אדם להוריו, דרך תהליך יצירה שנמשך 18 שנה. התערוכה, שאצרה אילנה כרמלי לנר, תיפתח ביום חמישי, 8.10.2026, בשעה 19:00 בבית האמנים בתל אביב, רחוב אלחריזי 9, ותינעל ב־31.10.2026. לובלסקי נפרד מהצבעוניות החמה המזוהה עמו וצולל אל פלטה מאופקת של כחולים, שבה הים הופך למרחב של זיכרון, אובדן, חמלה ופיוס. לצד ציורי השמן הגדולים יוצגו גם רישומי הכנה בפחם, החושפים את קווי המחשבה והרגש שקדמו ליצירות. במרכז התערוכה עומד השינוי שעבר האמן לאחר מות הוריו, מאב המתבונן בבנו לילד יתום המחפש את הוריו. לפרטים נוספים חפשו באתר של יוסי לובלסקי.
נתניה: אירוע חגיגי נערך על ידי בכירי רשת טיב טעם המסכמת בימים אלה מהלך גיוס תרומות רחב ובמסגרתו נאספו כ-102,000 ₪, כתרומה לעמותת ידידי המרכז הרפואי לשיקום לוינשטיין. לאירוע הגיעו בכירי עמותת ידידי לוינשטיין, בסניף הדגל באזור התעשייה פולג בנתניה. המרכז הרפואי לשיקום לוינשטיין מקבוצת כללית, הוא מרכז השיקום הגדול בישראל ואחד המובילים בעולם. בלוינשטיין מטופלים פצועי צה"ל וכוחות הביטחון, נפגעי פעולות טרור, תאונות דרכים, תאונות עבודה, אירועים מוחיים, פגיעות חוט שדרה, קטיעות וגפיים, פגיעות ראש ומחלות מורכבות. מגיעים אליו מטופלים הזקוקים לתהליך שיקומי מקיף, במטרה לשוב לחיים עצמאיים ולתפקוד.
