 |
עשה לך ריב
|
בעת האחרונה התרחשו בעיר חדרה כמה תקריות חמורות על רקע ״חילול שבת״, חלקן הסתיימו רק בנס ללא נפגעים. אחת גלשה אף מעבר לזה. יותר ויותר אזורים ברחבי העיר עוברים תהליך של ״עיצוב אורחות חיים מחדש״ על ידי ציבור חרדי שאינו מסתפק בחיים משותפים בשכנות טובה וסובלנית, אלא פועל בכח, במרץ ובנחישות כדי לכפות אורחות חייו על שכנים ואף על עוברי אורח תמימים החולפים ברחובות העיר בהליכה ספורטיבית, בריצה, ברכיבה על אופניים, בנסיעה או סתם בטיול רגלי של שבת.
לא סוד הוא עבור תושבי חדרה, כי העיר משנה את פניה בדומה לערים וישובים אחרים בישראל והיא נחשבת כיום (וכדאי לשאול את עצמכם למה?) כיעד מועדף בעיני ציבור חרדי הבוחר בה לחיים ולמגורים. אין חולק על זכות הבחירה, זכות הקניין החופשית והחופש לחיות היכן ואיך שרוצים, זו זכות בסיסית השמורה לכל אדם, אך בהחלט יש חולק על הכירסום המהיר והתוקפני בשחיקת ערך החירות לחיות חיים חילוניים חופשיים בעיר שציביונה היה מאז ומתמיד חילוני, תוך כיבוד של ערכי מסורת מחד וחופש מאידך, מבלי ״לחמם פינות״ נקודתיות של מחלוקת ועימות שתמיד היו ותמיד יהיו ככל הנראה.
בעיר חדרה מעולם לא נמנעה תנועה ברחובות ובשכונות בשל השבת, אם היתה כזו באופן נקודתי, היא נעשתה בהסכמה. בעיר חדרה, מזה שנים ארוכות לא היו תופעות של קללות, איומים, השלכת ביצים, התקהלויות מאיימות, יריקות, מכות, גרימת נזק לרכוש, מסעי הכפשה והפחדה פומביים במדיה החברתית ושאר מרעין בישין כלפי הציבור החילוני שמהווה גם כיום רוב מוחלט בעיר. התעוזה החרדית שתכליתה אינה מסתכמת רק בזכות הברורה שאינה נתונה כלל לויכוח, לקיים חיים דתיים כהלכתם לעצמם בקהילתם, אלא לכפות, לאסור, למנוע ולהגביל את אורחות חייה של הקהילה החילונית העצומה, בקרבה היא צומחת ומשגשגת, בחיי קהילה מסורתיים יפים, בתרבות תורנית מבורכת ההולכת ומתפתחת הנשענת בעיקר על קופות ציבוריות ובכח פוליטי הנובע ממעורבות ומניצול ״לשון המאזניים״, המהווה מוקד כח ומשענת לפעולה, הינה תעוזה המזינה את עצמה וצוברת כח ותאוצה.
כל זה בסדר ועל פי חוק ומשקל ציבורי, אך גם תוך דחיקת חיי הציבור החילוני אט אט, אך באגרסיביות, אל מרחבי ״ההתחשבות״ החד צדדיים, אל מישורי ״הויתור״ האין סופיים תוך השלטת סדרי חיים חדשים בכרסום איטי אך עיקבי. כך התרגלנו לסממנים ותופעות שלא היו במחוזות עירנו כמו צפירות ממספר מוקדים במקביל, עם כניסת השבת, למוסדות חינוך חרדיים הממוקמים בלב אזורים חילוניים בתוספת עומסי תנועה והסעות מכל האזור בשעות העומס בבוקר ובצהריים שהיו יכולים להחסך אילו נבנו והופעלו בלב אזורים מהם מגיעים תלמידיהם, ליצירת תחושת ה״לא נעים לעבור ברחובות מסויימים ברגל או ברכב״ ועוד.
אלה לא ״דרכי נועם״, אלה לא ״דברי אלוהים חיים״, אלא תקיעת אצבע כוחנית בעין לתמימות, לקבלה ולסובלנות של ציבור חילוני ״מופתע״ המבין שלתופעה הזו יש מחירים המשפיעים מיידית על חייו ועל התנהלותו. הרי לא יעלה על הדעת שבלב שכונה חרדית ייבנה בית ספר חילוני, נכון? אז למה ההיפך זה בסדר? מדוע לא שמענו בעיר חדרה ולו על מקרה אחד שחילונים הגבילו או לא כיבדו את חופש הפולחן והדת של שכניהם החרדים? כי הציבור החילוני נזהר בכבודה של התורה זהירות שאנשי התורה מנצלים לעוד ועוד לחץ ודחיקה בשם התורה לכאורה.
הציבור החרדי בעיר חדרה מקבל עזרה עצומה ומשאבים עירוניים וארציים שאינן עולים בקנה אחד עם חלקו באוכלוסיה. נניח לרגע את הויכוח על תרומתו למדינה, את המאזן המביש והכאוב של ״כמה ומה נותנים למדינה ולמה וכמה מקבלים ממנה״. אין ויכוח כי לכל אדם יש זכות לחיות את חייו על פי אמונתו ועל פי דרכו בחופשיות, יחד עם זאת, אסור להסכים ואין לקבל ולאפשר התרסה כוחנית וחצופה, אלימה ומאיימת בגיבוי ההנהגה התורנית, המנצלת את הכבוד, כן כבוד! שרוכש רוב רובו של הציבור החילוני לדת ולמסורת, היוצרת בכל יום בעוד מקום, בעוד שכונה, בעוד רחוב, מציאות מסוכנת ומתגרה שמובילה לאלימות. רק מזל מנע בכמה תקריות בעת האחרונה מאש השנאה וההסתה להתלקח עוד יותר. אך גם זה כבר קרה. היתה זו בעיקר ההפתעה בקרב החילונים שהותקפו ותחושת ה״מעטים מול רבים״ בלמה זאת. מה יהא בתקרית הבאה? מי יודע?
הציבור החרדי, שיש הטוענים כי לאחרונה זכה לתגבורות מערים אחרות המחזקות ומתחזקות את אחיזתו המתעצמת בנקודות רבות בעיר חדרה, אינו מסתפק בקיום חייו ואורחותיו כהלכה. בהתנהגות רבים מתוכו, כנראה בעידוד ובהשראת חלק ממנהיגיו המקומיים והלא מקומיים, הוא עושה צעדים משמעותיים של הגבלת תנועה, של הרחקת נשים וגברים העושים ספורט בביגוד ״לא צנוע״ לטעמו של מישהו, מרחובות שלמים, משכונות שלמות. אין ספק כי מדובר בציבור מאורגן ומתואם, ציבור הפועל יחד בהנחיית רבניו, אך בטח לא בדרכי אלוהיו, אלוהינו. ה״הכשר״ שנותנת ההנהגה החרדית להתנהגות זו מציב שאלות מוסריות קשות ומטרידות, המסורת והדת היהודית מתהדרות בכח ״לקרב לבבות״ אך בפועל תופעות כגון אלה עושות את ההפך הגמור ויוצרות ריחוק.
חיילים בחופשה שחלפו לפני ימים אחדים בריצת אימון בסופ״ש באחד מרחובות העיר חטפו יריקות וקללות! מכמה נשים חרדיות וכמובן שמפאת כבודן וגילן, החיילים ההמומים כלל לא הגיבו ולא נגררו לעימות, שמי יודע מה היתה תוצאתו. אותן אמהות שמגדלות ילדיהן לבטח כי רוב הסיכויים שלא ילבשו מדים לעולם, אלא ״יהרגו באוהלה של תורה״, משפילות ביריקות ובקללות בשם התורה חילים לוחמים הנדרשים לשמור על כושר קרבי ״ומרשים לעצמם ברוב חוצפתם״, לרוץ בלי חולצה בערב חמים ברחוב בעיר בה גדלו והתחנכו כחילונים ״רחמנא ליצלן״ ולשירות משמעותי בצה״ל - המגן גם עליהן.
זו המשמעות של סובלנות וחיים של ביחד? זה קידוש השם? זו תורת ישראל?
בתי כנסת, מקוואות ומוסדות חינוך חרדיים צצים בעיר חדרה כפטריות אחרי הגשם( כולל בשכונות בהן אין עדיין ולו מניין של משפחות חרדיות ) מקלטים ציבוריים הופכים לכוללים בכל שכונה וגן באין מפריע(מעניין אם השתלטות של כמה נערים ונערות חילוניים שרוצים לעשות תיאטרון או מוזיקה במקלט עירוני היתה עוברת בכזה שיוויון נפש...), מודעות עלייהן מתנוסס סמל העיריה מתפרסמות בעיתונות וברשת ועל לוחות המודעות בתקציבי עתק, מזמינות לערבי תרבות חרדיים ולאירועים המיועדים אך ורק לציבור החרדי בלי שום פרופורציה לחלקו באוכלוסית העיר.
בכוונת מכוון תמוהה, הגישה פשוט הפוכה כשמדובר בציבור החרדי ובצרכיו - ולמה הכוונה? קודם בונים תשתיות שהן תנאי לקיום חיים חרדיים ואז יוצרים מציאות המושכת ציבור זה לבוא לשכונה מסויימת. העיקרון הזה הפוך כשמדובר ברוב החילוני, שם משלימים אם בכלל, תשתיות ציבוריות רק אחרי, ולעיתים הרבה אחרי (או בכלל לא...) כשהשכונות כבר מאוכלסות לחלוטין. נכון, הציבור החילוני יכול לבוא בטענות קודם כל לעצמו על שתיקתו, על היתממותו, על אחוזי הצבעתו המבישים למועצת העיר ועל קבלתו בכניעה ובכבוד כל רצון לקדם תרבות חרדית.
זהו ציבור שעסוק בהישרדות קיומית יומיומית, בפרנסה, ציבור שלא נשען על קיצבאות, השתמטות, תרומות וגמ״ח, ציבור יצרני ועייף שלא מבקש לכפות אורחות חיים, אלא שיניחו לו לחיות את חייו בשקט. לא, הציבור החילוני אינו מבקש מאבקים, הוא מותש ממאבקי הקיום שלו ובשבת מגיע לו בדין לעשות ככל העולה על רוחו בביתו, בעירו, לבלות, לנסוע, לרוץ, לרכב, לארח, לשיר, לרקוד, לחגוג לעשות מנגל ולהינפש בדרכו מבלי שמישהו יעז להגביל אותו.
ליהדות ולמסורת היהודית פנים רבות, יש בקרב הציבור החילוני המונים שמקיימים את השבת בדרכם הישראלית, החופשית, עושים קידוש ויוצאים לבלות, הולכים לתפילת שבת ונוסעים לטייל, זו זכותם, אלה חייהם. יש בעיר חדרה רוב מוחלט של משפחות חילוניות ודתיות החיות בשכנות טובה ובהבנה הדדית ובעיקר בכבוד ובהתחשבות הדדיים, אך נראה כי לאחרונה מתלקחת אש המחלוקת ויורדת לפסים של אלימות שאין לה מקום ואין לה סליחה. הרוח הגבית שמספקת ההנהגה החרדית, זו שבכוללים ובישיבות וזו שעובדת בשליחותה במעגלים הפוליטיים, מעניקה תעוזה ליותר ויותר חרדים אשר בעיניהם ״הרב הוא הריבון״, לצאת ולקרוא תיגר על הרוב החילוני המוחלט והדומם לפי שעה ומובילה להתלקחות.
גבר הצועד בשבת בבוקר עם רעייתו ברחובה של עיר וסופג מטח ביצים וקללות מקבוצה גדולה של פורעים בשחור לבן המחללים את שם השם בחוצפתם ובאלימותם לא ימנע מלחלוף שם שוב בשבתות, ההשפלה והכאב גדולים מכדי לעבור על כך לסדר היום, המחיר שויתור על מעבר ברחוב אחד הוא מחיר הכירסום בחופש תנועתו ובוודאי בתחושתו כמי שבסך הכל יצא להליכה ספורטיבית שקטה וכיפית של בוקר שבת בניחותא עם רעייתו. הגבר הזה לא יוותר על כך, הוא רק יגיע מוכן עם עוד חברות וחברים ויהיה ערוך היטב למה שמצפה לו בנתיבו, והתוצאה? התוצאה תהיה הרת אסון חלילה.
בשביל מי ובשביל מה זה טוב? מי צריך אש שנאה כזו? מי מלבה אותה? למותר לציין כי גם המשטרה נזהרת בכבוד התורה, הרבה יותר משהיא מקפידה על חופש החיים החילוניים ובכך למעשה היא משתתפת בעצמה בקביעת נורמות שמחר יהפכו לסטטוס קוו החדש והמעודכן וכך הלאה.
ההתרפסות הזו, מלמעלה ועד למטה גם ברשויות האכיפה והחוק וגם ברשות המקומית ש״עוצמת עיניים״ לנוכח ההסלמה המסוכנת הזו משום מה, מחשש לנזק פוליטי ככל הנראה, משיגה מטרות הפוכות: המתח גובר, ההתעלמות וחוסר האונים מול האלימות החרדית עלולה להוביל להתפרצות אלימה.
זה מיותר. אסור שזה יקרה כאן.
התנגשות אלימה אחת נוספת חלילה, עוד תתניע בעיר תהליך קשה ומסוכן ועל כן יש לפעול מיד לאפשר חיים של יחד בלי שום מגבלה שתצר את צעדיו של הציבור החילוני ושתאפשר קיום חיים חרדיים זה בצד זה. לא כינוסי ״שיח״ מלאי אויר חם של מילים יפות ישנו את זה, לא עצימת עיניים, לא עוד מאותם מאפיינים שהובילו לכרסום בחופש התנועה ולפחד לגור או לחלוף ברחוב זה או אחר בעיר. רק אמירה ברורה ופומבית של המנהיגות הנבחרת וכן של המנהיגות החרדית ויד ברזל מול כל גילויי האלימות משני הצדדים, הבהרה שלא תהיה השלמה עם התדרדרות נוספת ואזהרה חדה כי כל חריגה או שינוי שיש בהם כדי להגביל מישהו בחופש לחיות את חייו כאוות נפשו בעיר, או חס וחלילה נקיטת אלימות מכל סוג, תביא לפעולה מיידית ותקיפה שתמנע זאת ותגבה מחירים כבדים על כל המשתמע מכך.
בדיוק בשביל זה יש מנהיגות - זה הזמן לעשות זאת.
|
|
|
