 |
הפטרון וה"מעאכר"
|
מי שהשתוממם ונזעק מהתחקיר ששודר לפני מספר ימים בחדשות ערוץ 2, כנראה לא ממש חי פה במדינת הקומבינות, הפרוטקציות והקשרים האישיים.
תופעת ה״מעאכרים״ אינה חדשה ומוטב לכל הנזעקים בפליאה, לשאול את עצמם האם באמת הם לא נתקלו בה בעבר? לא שמעו אודותיה? האם כשנזקקו ל״עזרה״ לא השתמשו בה בעצמם? האם אינם מכירים איזה ״מעאכר״ שאין להם ממש מושג בעבור מי ובעבור מה הוא פועל ומאילו מניעים? ״מעאכר״ היא מילה ביידיש, בתרגום חופשי פירושה ״אדם שעושה״, כך גם בשפה הגרמנית הדומה מאד. מה עושה? זה כבר עניין לפרשנות.
עם השנים קיבלה המילה ״מעאכר״ קונוטציות שליליות, הפכה לשם תואר לאדם ש״פותח דלתות״, ״בוחש בקדרה״, ״מערבב״, ״מסדר״, ״מקצר תהליכים״ ועוד. המקור דווקא היה שם תואר לאיש עשייה, מומחה בתחומו כמו ״זייגער מעאכר״ - מתקן שעונים, או ״פאנצ׳ר מעאכר״ - מתקן צמיגים, אך עם השנים עיקר ההקשרים למילה ״מעאכר״ היו לשליליים, להקשרים המתארים במילה אחת קומבינות לא ממש כשרות שמדלגות על הסדר הטוב והראוי, על הנהלים ולעיתים אף על החוק. עולם ה״מעאכרים״ שוכן בתחום האפור, על סף הפעילות הפלילית, על גבול השוחד וחשוב לזכור ששוחד הוא לאו דווקא כסף.
מדובר בפעילות מפוקפקת של מי שבזכות קרבתם למקבלי החלטות, חשים חשובים בעיני עצמם ויוצרים לעצמם מרווחי פעולה התלויים במידת נכלוליותם ובעיקר במידת חיבתם וצרכיהם של אותם מקבלי ההחלטות אליהם הם נצמדים, התלויים ומאמינים בכוחם ובעזרתם של ה״מעאכרים״ שבסביבתם בשעת הצורך, כמו למשל להיבחר מחדש למשרה ציבורית פוליטית או לייצר מעגלי תמיכה ציבורית בפועלם.
ל״מעאכר״ אין זכות קיום ללא פטרונו. ״מעאכר״ רציני וטוב הוא אחד שידע להמר על ה״סוס״ הנכון מבחינתו ובונה את יכולותיו בעיקר בלחישות על אוזנו ובהיצמדות לאחוריו. ה״מעאכר״ הוא בדרך כלל מישהו שמוציא שם רע לתחומי התווך, אם לצרכיו האישיים או לצרכיהם של מקורביו ואם לשם ״גזירת קופון״ כספי או חברתי. כשמדובר על פעילות של ״מעאכר״ מול ובתוך גופים ציבוריים, מקומיים או ממלכתיים המשמעות היא אחת: שחיתות.
מי שעצם עיניו לתופעה בעודה צרה ונקודתית בארגון, איפשר החכה למעשה את התפתחותה כגידול ממאיר בתוך מוסדות השלטון וגם בעולמות העיסקיים, עד כדי יצירת ״צינורות״ פעולה אפלים שנבנו על אפלייה, על העדפת מקורבים, על ״שמור לי ואשמור לך״ וכל אלה על חשבון ציבור רחב שאין לו גישה לאיזה ״מעאכר״ שידאג לו. כך מתבצעים מינויים, כך מחולקים משאבים, כך מתקבלות החלטות חלקן הרות גורל לאנשים פרטיים, לחברות ולציבור הרחב ומי שב״עסק״ מרוויח על חשבון מי שלא.
עוצמתו של ה״מעאכר״ נובעת כאמור מפטרונו, לכן בעל העמדה הוא זה שיכול וצריך למנוע מהתופעה לדבוק בו ובארגון בראשו הוא עומד. הביקורת על התופעה הנלוזה הזו לא תחסל אותה, אלא רק מנהיגות שתשכיל להתנער ממנה. לכך דרוש אומץ שלא תמיד יש לפטרונים הנהנים מהתופעה. ״מעאכרים״ בשלטון הלאומי יש כנראה לא מעטים, אך בשלטון המקומי הם כבר רעה חולה שמכרסמת ומדרדרת רשות אחר רשות, להתנהלות ״מקבילה״ שקטה ומסוכנת שרבים מדי בתוכנו לא מתקוממים כנגדה רק מפאת המחשבה שיום אחד אולי יזקקו לשירותיו של איזה ״מעאכר״.
חברה חזקה ושלטון נקי כפיים חייבים להתנער מהתופעה ולהחזיר את ה״מעאכרים״ לפרופורציות כי כנראה שלא נצליח כבר להעלים אותם מעולמנו, בכל זאת יהודים אנחנו, והקומבינות היו לחלק מתרבותנו לצערנו כי רב, אז נתפשר על כך שיסתפקו בגישה חופשית לישבנו של מאן דהו ולא יותר מזה.
מנהיגות אחראית של שליחי ציבור נקיי כפיים, נבחנת בין היתר בכוחה לפעול בשקיפות מקסימלית ולעמוד למבחן הציבורי על תרומתה לכלל הציבור ולא דרך איזה ״מעאכר״ מפוקפק שבעצם השלמתה עם נוכחותו ו״עירבוביו״ התמימים למראה, מחזקת ובונה אותו ומחלישה ומפרקת את המנגנונים הרשמיים שלה עצמה.
|
|
|
