 |
ציצרו – CICERO - המרגל הנאצי הטוב ביותר, היקר ביותר והמבוזבז ביותר
|
המודיעין הגרמני של היטלר התמחה בחיסול תנועות מחתרת שפעלו נגדו ברחבי אירופה הכבושה. לעומת זאת ריגול, כלומר שתילה וגיוס סוכנים בשיטחן של בעלות הברית, היה כישלון . כל המרגלים שהוחדרו לאנגליה – נחשפו כמעט מיד. בברלין, בפריז, בבריסל, וכו', פעלו רשתות ריגול רוסיות. אף סוכן נאצי לא הצליח לפעול במוסקבה או בוושינגטון. סוף-סוף המודיעין הגרמני זכה במרגל שסיפק לו מידע בעל חשיבות אסטרטגית כבירה. ההנהגה הנאצית לא ידעה לנצל את מכרה הזהב שנפל לידיה. פעילותו של המרגל, שקיבל את שם הקוד "ציצרו", נמשכה כחצי שנה. הוא דרש וקיבל בסך הכל 300,000 לירות סטרלינג. סכום מכובד היום, אוצר מטורף אז. ציצרו יחסית לפרק הזמן של פעילותו, היה, כנראה, המרגל היקר ביותר בהיסטוריה. בתום המלחמה הגיע זמנו לנוח על זרי דפנה וליהנות מהחיים. אבל אז ציפתה לו הפתעה לא נעימה... |
מצבה של גרמניה ב-1943, השנה הרביעית למלחמת העולם השנייה, היה בכי רע. מפלה בסטאלינגרד ובקורסק, כיבוש סיציליה על ידי האמריקאים והבריטים, הדחתו של מוסוליני, הדיקטטור של איטליה וידידו הנאמן ביותר של היטלר, ומעל לכל הידיעה המאיימת: בעלות הברית מתכננות לפרוץ מהים לאירופה שבשליטה הנאצית. המודיעין הגרמני עשה מאמצים אדירים כדי להגיע למידע על מיקום ותאריך הפלישה, בעלות הברית עשו מאמצים אדירים כדי להסתיר את המידע על מיקום ותאריך הפלישה.
והינה שיחק המזל לגרמניה ונמצא לה מרגל שסיפק לה חומר מודיעיני מעולה וממקור אמין ביותר: שגרירות בריטניה באנקרה, טורקיה.
טורקיה הייתה ניטרלית ברובה של מלחמת העולם השנייה. בבירתה פעלו שגרירויות של גרמניה, בריטניה, ארה"ב, ברית המועצות, וכו'. השגריר הבריטי, סר יו נצ'בול-האג'יסן, היה אישיות בכירה בשירות החוץ של ארצו, אדם נבון ואינטליגנטי, לכן דרכו עבר חומר מסווג בעל חשיבות עליונה.
באוקטובר 1943 אדם בשם אליאסה באזנה, טורקי יליד אלבניה בעל עבר פלילי, יצר קשר עם קרל לודוויג מויציש, נספח בשגרירות הגרמנית, והציע לו מסמכים סודיים ביותר, היישר משולחנו של השגריר הבריטי שלא כל כך הקפיד על כללי הסודיות. באזנה היה משרתו ונהגו של השגריר. עברו לא נבדק לפני העסקתו – מחדל חמור. הייתה לו גישה למסמכים, שהשגריר נהג לקחת, ברוב רשלנותו, מהשגרירות לביתו ובכך איפשר למשרתו הנאמן, מבלי להיות מודע לכך, לצלם אותם בלילות. במגעיו עם הגרמנים באזנה קיבל את שם קוד "ציצרו" (ציצרו "המקורי" היה מדינאי, סופר ונואם מפורסם ברומא העתיקה).
ציצרו הגיע לשגרירות הגרמנית בלילה, נפגש עם מויציש והציע לו צילומי מסמכים סודיים ביותר של בריטניה בשני גלילי-פילם תמורת עשרים אלף לירות סטרלינג, סכום אדיר בימים ההם. לגרמני הייתה בעיה. התשלום הראשון היה אמור להתבצע לפני שהוא מפתח את התמונות ורואה את תוכנן. האם לקנות חתול בשק ועוד במחיר כזה ? ההחלטה: כן. התוצאה: זה היה שווה כל פני. כל פילם נוסף מחירו עולה לחמישה עשר אלף לירות סטרלינג. להוצאת סכומים כל כך גבוהים נדרשה הסכמתה של ברלין. האישור ניתן, "מיבצע ציצרו" יצא לדרך. צלם מקצועי נשלח ללמד את הנספח לפתח סרטי צילום. רק למויציש תהיה גישה לחומר המצולם שיגיע והוא בלבד יבוא במגע עם המרגל החדש. סודיות מעל לכל.
לתוכן המסמכים שסיפק ציצרו הייתה חשיבות מהמעלה הראשונה. הם כללו, בין היתר, התכתבויות של השגרירות. מברקים ודוחות מועידות של בעלות הברית שנערכו ב-1943 במוסקבה, בקהיר ובטהרן. בפגישות האלה דנו "שלושת הגדולים", רוזוולט, צ'רצ'יל וסטאלין, באסטרטגיה שלהם להמשך המלחמה ולניסיונות בריטיים למשוך את טורקיה הניטרלית למאבק. במסמכים לא נזכרה במפורש תוכנית הפלישה לנורמנדיה, אולם עלה מהם כי הפלישה לאירופה לא תהיה מן הבלקנים אלא ממערב אירופה. ידיעה דרמטית בחשיבותה. בהמשך הופיעה גם המילה "אוברלורד" – שם הקוד של הנחיתה על חופי צרפת. ידיעה אחרת דיברה על כניסתם החשאית, בהסכמת השלטון, של אנשי חיל האוויר הבריטי לטורקיה האמורה להיות ניטרלית. פירוט של ציוד שסופק לברית המועצות ולבריטניה מארצות הברית במסגרת התוכנית "החכר והשאל", והכמויות היו עצומות.
מברק אחד היה מיועד לשגריר הבריטי בלבד. פורטו בו חילוקי הדעות החמורים בין בעלות הברית. סטאלין דרש לפתוח מיד חזית שנייה על ידי פלישה לאירופה, בטענה כי כיבוש סיציליה לא מספיק. הוא סירב לקבל את הסבריו של צ'רצ'יל שהם עדיין אינם מוכנים. היחסים אז בין בעלות הברית היו צוננים ומתוחים. יואכים פון ריבנטרופ, שר החוץ הגרמני, קיווה לנצל את חילוקי דעות כך שהן יביאו לפיצוץ ולסופה של "הברית הטמאה", כלשונו.
ועוד דבר חשוב. על כל מסמך היה רשום תאריך ושעה של שליחה וקבלה. הדבר איפשר לשירות ההאזנה הגרמני להניח זה מול זה מברק בשפה גלויה שהתקבל מציצרו ואותו מברק שנקלט בהאזנה לאלחוט והיה מוצפן. התוצאה ברורה, והיא פיצוח חלק מהצפנים של בעלות הברית (שיטות הצפנה היו משתנות כל הזמן, כך שכאשר פסקה פעילותו של ציצרו אחרי כחצי שנה, יבש מקור זה של אינפורמציה).
קרל מויציש היה מזועזע פעמים רבות בקוראו את החומר שהגיע אליו מציצרו. הוא הבין את גודל עוצמתו של האויב, אין לגרמניה כל סיכוי לנצח במלחמה. הרייך שלישי יימחק והנאצים הבולטים יישפטו בעוון פשעים נגד האנושות ופשעי מלחמה. לעומתו בברלין המסמכים שימשו את ראשי השלטון כדי לנגח זה את זה, "לקחת בעלות" על הסוכן החדש ולריב על סמכויות. ריבנטרופ שנא את פראנץ פון פאפן, השגריר שלו בטורקיה והבוס הישיר של מויציש, התיעוב היה הדדי.
מפקד ה-SS גנרל ארנסט קלטנברונר שנא את ריבנטרופ ודרש לפקד על מבצע ציצרו. ריבנטרופ סירב לוותר ושנא מצידו את הגנרל. הם כולם חיפשו במסמכים הבריטיים הסודיים ביותר את מה שרצו לשמוע, כגון ידיעה על מחלתו הקשה של צ'רצ'יל, ובו בזמן התעלמו מהתוכן החשוב באמת אבל המאיים. לא ניצול המידע האסטרטגי הרב, שנפל לידם, העסיק את ראשי הרייך השלישי, אלא מאבקי כוח ואגו. אפשרות שהמסמכים הושתלו על ידי המודיעין הבריטי העצימה את המהומה העקרה סביב החומר היקר מפז. ברלין שלחה לשגרירות שלה הוראות סותרות, מפקד ה-SS דרש להתעלם מפקודות משרד החוץ ומשרד החוץ דרש להתעלם מפקודות ה-SS.
קוריוז קטן שלא שייך לנושא: מויציש נקרא לברלין להתייעצויות. שם הוא הוזמן לארוחת ערב בביתו של חאג' אמין אל חוסייני, המופתי של ירושלים, שנמלט מפני הבריטים לברלין. הנספח כותב בזיכרונותיו: "לפני ארוחת הערב ישבתי מול המופתי הגדול... הוא היה ער וזריז לתפוש ולהכיר את הנקודות בעלות חשיבות בכל בעיה... שוחחנו... על מצב המלחמה. יש לציין שהמופתי הגדול לא היה אופטימיסט. הוא היה ריאליסט, ובתור שכזה ראה לפניו את סופה של גרמניה".
ציצרו שידרג את פעילותו. הוא העביר לגרמנים גוש שעווה בו הוטבעו צורות של שני מפתחות מתוחכמים. מעכשיו הדרך אל קודש הקודשים – הכספת של כבוד השגריר הבריטי בטורקיה – הייתה פתוחה לרווחה.
מסמך מסוים שקיבל מויציש הקפיץ אותו. דווח בו על פגישה חשאית של ראשי מטות הצבא של בריטניה וטורקיה. הנושא היה הכנות צבאיות לכניסתה של טורקיה למלחמה והגברת הנוכחות של חיל האוויר והים של בעלות הברית בשיטחה. הוא הציג לפאפן, השגריר הגרמני, את המסמך, למרות פקודתו של קלטנברונר שלא להראות את החומר לאיש. השגריר הלא חכם דרש פגישה דחופה עם שר החוץ של טורקיה ובטיפשותו כי רבה, איים עליו בענישה גרמנית אם יימשך שיתוף הפעולה הצבאי עם אנגליה. הן הטורקים והן הבריטים הבינו שהייתה כאן דליפה מסוכנת של ידיעה סודית ביותר.
שגרירות בריטניה תגברה את אמצעי האבטחה, מנעולים לכספת הוחלפו והשגריר נשא את מפתח הכספת על צווארו 24/7. שדה הפעולה של ציצרו צומצם מאד וגברה הסכנה כי מרגל-על של גרמניה יתגלה ויחוסל. איכות החומר שהגיע מעתה לברלין התדרדרה דרמטית. ברלין האשימה את מויציש במחדל. ובזה לא תמו הצרות של נספח השגרירות הגרמנית. הוא ביקש וקיבל ממפקד ה-SS, גנרל ארנסט קלטנברונר, שעתה היה הבוס שלו בכל ענייני ציצרו , אישור להעסיק מזכירה חדשה בשם אליזבט, בתו של דיפלומט גרמני מכובד. יחוס האבא העמיד אותה מעל לכל חשד והיא התקבלה לעבודה ללא בדיקה כלשהיא.
הפעילות החשובה ביותר, כמובן, הוסתרה ממנה. אך היא פתחה מכתב שבטעות לא צוין עליו "סודי ביותר" וממנו הבינה שמתבצע מבצע חשוב בשגרירות בריטניה, ושם הקוד שלו הוא "ציצרו".
יום אחד אליזבט נעלמה. חיפושים אחריה לא העלו דבר. התעלומה נפתרה כאשר ציצרו הודיע למויציש בטלפון שהיא נמלטה לשגרירות הבריטית. השאלה היא האם היא תוכל להצביע על משרתו של השגריר כמרגל. הדבר היה אפשרי לכן ציצרו נמלט. קלטנברונר קרא לנספח לחזור מיד לברלין. לא היה ספק ששם מצפה לו הוצאה להורג או גרוע יותר: מחנה ריכוז. SS לא סולח. מויציש ביקש להעסיק את אליזבט כמזכירתו ולכן הוא אחראי לעריקתה. הדבר התפרסם בין הדיפלומטים באנקרה. אנשי השגרירות הבריטית פעמים רבות יצרו קשר טלפוני עם מויציש במאמץ לשכנעו לערוק אליהם עם אישתו וילדיו. גם עריקים גרמניים אחרים ניסו לדבר על ליבו. האיש סירב לכולם. לברלין לא נסע בתירוץ של מחלה, אך היה ברור שבסופו של דבר SS ישים עליו יד. אך הגורל החליט אחרת. במאי 1944 טורקיה ניתקה את יחסיה הדיפלומטיים עם גרמניה והצטרפה לבעלות הברית, וכך הנספח מצא את עצמו מחוץ לטווח של ציפורני הגסטאפו.
כמה מילים על קורות גיבורי הפרשה אחרי המלחמה. שר החוץ הנאצי יואכים פון ריבנטרופ ומפקד ה-SS גנרל ארנסט קלטנברונר נתלו אחרי משפטי נירנברג. קרל מויציש חזר למולדתו וניהל שם חברה ליצוא בדים ומאוחר יותר פתח חנות צילום בנצלו את הידע והניסיון שרכש במרתף השגרירות. השגריר הבריטי יו נצ'בול-האג'יסן לא נענש על רשלנותו שאיפשרה את דליפת המידע החמורה, והמשיך בקריירה דיפלומטית. אליאסה באזנה-ציצרו אסף את ערימת הסטרלינגים שלו כשהוא צוחק כל הדרך אל הבנק. אך שם צחוקו נדם כשהובהר לו כי 90% מכספו מזויף. זה מסביר את הנדיבות הגרמנית. המרגל היקר ביותר בהיסטוריה נפטר בעוני. מסתבר כי הסטודיו של מויציש היא התועלת יחידה שהביא "מבצע ציצרו".
|
|
|