על פי הכרעת הדין, במהלך הפקת סרט בכיכובו של איבגי, בשנת 2012, ניגש הנאשם אל המתלוננת א', מאחור, הכניס את ידו דרך מחשוף בחלקו האחורי של חולצתה, וליטף את גבה של א', מהשכמות עד עצם הזנב. א' הופתעה ושאלה למעשיו, והנאשם השיב לה כי "הפירצה קוראת לגנב". עוד נקבע בהכרעת הדין כי במהלך אותה שנה, במהלך השתתפות הנאשם בצילומי סדרת הטלוויזיה "הבורר", נצמד הנאשם אל א', חיבק אותה בחוזקה, ובמקביל לחש על אוזנה כי הוא רוצה "לזיין" אותה.

בית המשפט אימץ את עדות המתלוננת, קבע כי היא מהימנה – ומצא תמיכה לעדותה בדברים שמסר הנאשם במהלך עימות שנערך בין השניים בתחנת המשטרה וכן בעדותה של עדה נוספת (שהעידה ביחס לאירוע דומה עם הנאשם שחוותה לפני כ- 20 שנה).

אשר לעדותו של הנאשם, נקבע בהכרעת הדין כי מדובר בעדות "פתלתלה ומתחמקת" שאינה ראויה לאמון. נדחתה טענה הנאשם כי האירוע הראשון המתואר באישום הראשון – נעשה בהומור. נדחתה גם טענת הנאשם כי האירוע השני המתואר באישום הראשון - הוא בגדר "ניסיון חיזור לגיטימי". משכך הורשע הנאשם ביחס לשני האירועים המתארים באישום הראשון - בביצוע עבירות של מעשה מגונה. בתוך כך זוכה מהעבירה של הטרדה מינית אשר יוחסה לו, אף היא ביחס לאירוע השני באישום הראשון.

באשר לאישום השני בכתב האישום – במהלך פרשת התביעה הודיעה הפרקליטות כי בשל סירובה של המתלוננת ב' להעיד, חוזרת בה התביעה מאישום זה. הנאשם זוכה לפיכך מהמיוחס לו באישום השני.

באשר לאישום השלישי בכתב האישום – נקבע כי המתלוננת ג' חוותה אירוע אשר בעקבותיו נראתה נסערת. ג' סיפרה למקורבים לה, סמוך לאחר המפגש עם הנאשם, כי הנאשם נגע בה באופן לא ראוי. בנוסף, עדותו של הנאשם לא הותירה רושם מהימן גם בנוגע לטענותיו באישום זה – הוא התחמק ממסירת גרסה, תוך שהוא משבץ את עדותו בטענות ובגרסאות אשר חלקן כבושות, חלקן תמוהות וחלקן טענות בעלמא ללא ביסוס עובדתי.

עם זאת, נותר ספק בנוגע לאופן התרחשות המגע בין הנאשם לבין ג'. התיאורים שמסרה ג' לקרובים לה – אינם אחידים וקיים קושי לקבוע מעבר לספק סביר – מה בדיוק אירע במהלך המפגש בין הנאשם לבין ג'. על כך יש להוסיף כי המאשימה בחרה שלא להביא שתי עדות מרכזיות אשר שמעו מ- ג', סמוך לאחר האירוע, ובאופן מפורט – מה טוענת ג' כי הנאשם ביצע. אי הבאת של שתי העדות מגבירה את סימני השאלה. חלקים מגרסתו של הנאשם נתמכו בעדויות אחרות, מהימנות ובעלות משקל. עדויות אלו מותירות ספק, שמא המגע בין הנאשם לבין ג' התרחש באופן אחר מזה שתיארה המתלוננת – ואשר יכול להתיישב עם מגע מקרי, שאינו מיני.

יובהר כי גרסתה של ג' נמצאה מהימנה יותר מזו של הנאשם. עם זאת, די בספק שנותר כי להוביל לזיכויו של הנאשם מהמיוחס לו באישום השלישי, מחמת הספק. משכך זוכה הנאשם מעבירה של מעשה מגונה שיוחסה לו באישום זה.

באשר לאישום הרביעי - נקבע כי התביעה הוכיחה את המעשים שיוחסו לנאשם באישום זה. במהלך מפגש אקראי של הנאשם עם המתלוננת ד', במהלך שנת 2013 בתל אביב, התפתחה שיחה בין ד' לבין הנאשם (אשר אין ביניהם היכרות מוקדמת). ד' סיפרה לנאשם כי היא בדרכה לטיפול פסיכולוגי, אותו היא מקבלת בשל פגיעה מינית שחוותה בילדותה. במהלך השיחה ביניהם הפנה הנאשם ל- ד' שאלות בוטות בנוגע לאופן בו נפגעה מינית, וכן שאל אותה, ובאופן בוטה, אם היתה לה זוגיות מאז, ואם היא מקיימת יחסי מין.

נקבע, כי עדותה של ד' מהימנה (על אף קשיים מספר שעלו מעדותה), וכי לעדות זו תמיכה בראיות מהימנות אחרות. עדותו של הנאשם נמצאה בלתי מהימנה, ונדחתה גרסת ההגנה לפיה המשפטים שנאמרו על ידי הנאשם – אינם אלא חזרה של דברים שסיפרה לו ד' במהלך פגישתם.

נקבע, כי אמירותיו של הנאשם ל- ד' במהלך המפגש ביניהם - "שמורה לאחרון גסי הרוח ויושבי הקרנות, ולא לאחד מבכירי שחקני הקולנוע והתיאטרון בישראל". עם זאת, השניים קיימו שיחה אשר בתחילתה הייתה "נעימה וקולחת". נושא הפגיעה המינית הועלה בשיחה ביוזמתה של ד'. הנאשם שאל אותה שאלות אודות אופי הפגיעה המינית והשלכותיה. מדובר בשאלות חודרניות, פולשניות, בוטות חסרות רגישות וגסות רוח. אולם על אף שחצו את גבול הטעם הטוב - אין לראות בשאלות אלו משום "הטרדה מינית", כמשמעותה בחוק. לפיכך זוכה הנאשם מעבירה של הטרדה מינית שיוחסה לו באישום זה.

עורך הדין מיכאל כרמל: "יש לי 191 עמודים לקרוא. אח"כ נחליט אם לערער. איבגי הביע שביעות רצון שהורשע במשפט משלושה אישומים וסבור שהורשע על לא עוול בכפו באחד בו הורשע. הוא לא כפר בעובדות, השאלה היתה הפרשנות שלהן. אולי זה היה חוש הומור רע. בית המשפט לא קיבל את הפרשנות שלנו. אני חושב שכל גבר היום שמחבק אישה ומציע לה הצעה מינית חשוף היום להרשעה במעשה מגונה לא רק משה איבגי."