בשביל שושנה לוי, בת 71 מקיבוץ המעפיל הסוך לחדרה וסבתא ל-12 נכדים, המוזיקה, היא סם החיים. היא מנגנת בפסנתר כל חייה הבוגרים ועם השנים, כשעברה באופן מתבקש להוראת מוזיקה, היא גידלה דורות של נגנים.

לפני כארבע שנים, קצת אחרי מותו של בעלה, היא אובחנה כחולת פרקינסון, מה שפגע ביקר לה מכול - יכולת הנגינה. ״בלי מוזיקה אין לי טעם לחיים״ היא אמרה כשנכנסה למשרדו של פרופ׳ יצחק פריד, מנהל היחידה לנוירוכירורגיה תקפודית כאן באיכילוב ומייד הצוות של המערך הנוירוכירורגי והמערך הנוירולוגי החלו לתכנן את הניתוח הייחודי במוחה וזאת על מנת למלא את בקשתה.

ואכן, לפני שלושה ימים בלבד, נכנסה שושנה לחדר הניתוח ופרופ׳ פריד יחד עם ד״ר עידו שטראוס, השתילו קוצב לגירוי מוחי עמוק (DBS) במילמטר המדויק במוחה שאחראי על תפקוד האצבעות, שהוא אמור להסדיר את הקשיחות שנגרמה באצבעותיה בעקבות המחלה.

שושנה האמיצה, שעברה את הניתוח כשהיא בערות מלאה, דיווחה עוד תוך כדי הניתוח ש״יש שיפור משמעותי״. ומייד, כשדמעות בעיניה, היא הפליאה בנגינה ספונטנית של מיקס מעניין שיכול לקרות רק בישראל: ״הבה נגילה״, הקלאסיקה הגדולה של העם היהודי עם ״golden boy", הלהיט הגדול של השנה שחלפה. התוצאה - דוז פואה והיום (ה׳) אנו שמחים לדווח ששושנה השתחררה לביתה כשהקלידים כמובן לצידה.