אין כנראה עוד מקום בעולם שידע בעשורים האחרונים גלי טרור אינטנסיביים, בעלי מאפיינים כל כך מגוונים במרחבים גיאוגרפיים קרובים יחסית, יותר ממדינת ישראל. ידענו גלי טרור שהתפתחו והיו לרצפים קטלניים, חווינו על בשרנו את הזוועות, חלקנו שילמו בחייהם ובחיי יקיריהם, חלקנו סוחבים פציעות בגוף ורובנו נושאים בנפשנו דרך קבע את הצלקות והחששות, כפרטים, כחברה וכארגונים. טיפלנו כל פעם נקודתית בהתארגנויות טרור ובמערכי התידלוק של ההסתה. ביצענו פעולות סיכול וכיבוי התבערה, התמודדנו עם ארגוני טרור ״לומדים״ שמתחזקים תעשייה וסחר באמל״ח ובידע אשר הצליחו להניע לפעולה לא רק חוליות עם מערכי תכנון, ארגון וסיוע אלא גם פיגועי ״בודדים״ שנקטו יוזמות אישיות במופעי אימה וטירוף רצחניים.

לטרור יש מטרה אחת: זריעת פחד וחרדה שיזעזעו את תחושת הביטחון בציבור ואת אמון הציבור בהנהגה ותיפקודה.
טרור לא ינצח מדינה, בטח לא מדינה איתנה ביטחונית ולמודת קרבות כמדינת ישראל.
טרור הוא מפלטו של החלש שלא בוחל באמצעים ובשיטות כדי לזנב בחזק ולפגוע בשגרת חייו.

כוחו העיקרי של הטרור הוא יכולתו להופיע כמעט בכל זמן, כמעט בכל מקום, כמעט בכל תצורה, ובעיקר - הכוח המהווה מרכיב הייחוד שלו - אלמנט ההקרבה. אותו אלמנט שמאפיין ומחבר את רוב המרצחים הכי שפלים, היודעים שהם יוצאים אל מותם ומשתדלים לקחת איתם כמה שיותר קורבנות.

אנחנו לא זרים כאן, אנחנו לא מקבלים את שפתם ההתנהגותית של אלה הבוחרים להקריב עצמם - אבל מבינים אותה לא רע ומכירים את מחיריה. אנו למודי ניסיון, ניסיון שנרכש בדם.

שלושה מרכיבים עיקריים יעמדו לנו כדי שנשכיל לבלום, לדכא ולרסן את הגל הנוכחי ובפרק זמן מספיק קצר כדי שלא נשלם בעוד ועוד קורבנות: שידרוג וכיוונון מערכי המודיעין - הערכות ורסטילית מקסימלית אך שפויה לתגובה מהירה - ומנהיגות חזקה ואמיצה, מנהיגות הזוכה לאמון רוב הציבור, מנהיגות שנשענת על פעולה, הסברה וחיזוק איתנות החברה.

את המודיעין המעולה שסייע ומסייע לנו לסכל אלפי, אולי עשרות אלפי פיגועים בעשורים האחרונים הצלחנו לשכלל מאד. איך אומרים ולא בציניות? מכל העולם באים באמת ללמוד מאיתנו. זו עובדה. את הישגי המודיעין שלנו בלחימה בטרור, הנשענים בעיקר על השב״כ וצה״ל יש להתאים ולהרחיב גם למרחבי פעולה שאינם נכללים תחת ההגדרה של מרחבי ההתעניינות והצי״ח הקיימים שלהם. לאיפה? לכר הנרחב של הסחר באמל״ח, הממשקים עם ארגוני הפשיעה ומוקדי ההסתה במוסדות החינוך והדת בחברה הערבית בישראל, ביו״ש, ברצועת עזה וברשתות החברתיות בכל הכח ובכל האמצעים הכי מתקדמים. כן, התופעה ההולכת ומתרחבת של השתתפות ערביי ישראל במעגלי התכנון, הייצור, הסיוע והביצוע של פעולות טרור בעידוד ובהכוונת גורמי טרור כמו החמאס או בהשראת דעא״ש, מחייבת זאת. לא נעים? לא נורא. אם נדע ללחוץ נכון ולנטר לעומק ומבעוד מועד את המעגלים הללו - נפחית באופן משמעותי את הרצון וגם את היכולת של אותו מיעוט קיצוני בקרב ערביי ישראל לקחת חלק ולהשתתף בטרור נגדנו. עבודה נכונה של חריש עמוק ומתמשך גם עם גורמים פועלים ומופעלים גם יחד, בתוך החברה הערבית, גורמים המייצגים את הרוב המוחלט שמעוניין להקיא את אותם קיצונים מקרבם, תביא תוצאות. זה מחייב פתיחות, זה מחייב ריכוז מאמץ מתואם מתמשך, לאורך זמן גם עם המשטרה ומג״ב, מאמץ שישקלל ויתכלל את המידע שבמילא מצטבר, עם המידע שיתווסף, את המידע שמתפספס ונופל ״בין הכיסאות״, יארוג את הפסיפס המודיעיני השלם ויבנה תשתית שתסייע לסגור מעגלים, לאיכון, להתרעה ולסיכול ויתרום בוודאי גם לשיקום וחיזוק ההרתעה.

לשם כך יש לשנות כמה וכמה פרדיגמות, לשם כך יש להזיז הצידה אגו ארגוני ובעיקר יש לחזק את המאמץ ולתמוך אותו בכח אדם, באמצעים מיוחדים ובמשאבים. יש מרחבי תמרון ופעולה שהמודיעין המצויין שלנו יכול עוד ועוד למצות ולפעול בהם. משטרת ישראל שכידוע לכולנו קטנה על המדינה במצבה הנוכחי, צריכה להיות גורם מרכזי ומוביל בההערכות הזו יחד עם השב״כ ובתנאי שתוגדל באופן משמעותי ובמיידי בעיקר במודיעין שלה ובכוחות השטח המבצעיים שלה.

כל מי שהתנסה בלחימה, עסק בתכנון וביצוע פעולות צבאיות שונות ובוודאי מי שנאלץ ללחום בטרור יודע שקלאוזביץ׳ צדק כשכתב: ״קו ההגנה לעולם ייפרץ״

זה נכון לקרבות בין צבאות סדירים, זה נכון למבצעים מיוחדים חודרי מערכי הגנה משוכללים ככל שיהיו. זה בוודאי נכון למדינה שכל פינה בה יכולה להפוך ברגע ליעד לפיגועי טרור מסוגים שונים, מדקירות סכין, דרך השתוללות במסע ירי רכוב או רגלי, דרך הטמנת מטעני נפץ, דרך פיגועי התאבדות ועד פיגועי מיקוח עם בני ערובה שמשום מה קצת שכחנו מהם אך הם עלולים לחזור. הניסיון מחזק את הנחת היסוד כי כל מערך הגנתי שתוכנן ונבנה ע״י בן אנוש יכול להיפרץ ע״י בן אנוש. בהינתן הנחה זו, הרי שעלינו להבין שאין שום דרך להגן באופן יעיל וקבוע על כל גן ילדים, על כל בית ספר, תחנת הסעה, מתחם קניות, חוף ים או רחוב זה או אחר במאה אחוזים בכל נקודת זמן ובכל פינות הארץ. אי אפשר כנראה גם להציב לוחמים על כל מטר לאורך גדר ההפרדה. זה לא מעשי, זה לא הגיוני ואפשרי זמנית בלבד ורק אם מתקבלת התרעה מודיעינית נקודתית.

בבואנו לתת מענה אפקטיבי, המשימה העיקרית צריכה להתמקד בזמינות מהירה של כוחות תגובה ראשוניים ברמות שונות ברוב חלקי הארץ. לא בכל ארוע יהיו בסביבה במקרה לוחמים משובחים כמו לוחמי הימ״ס שחיסלו את המחבלים בפיגוע בחדרה…לפעמים גם המזל משחק תפקיד. בניית מוכנות לתגובה מהירה ומיומנת ברמות שונות ברחבי הארץ, היא צורך מובהק שחוזר ועולה מדי פעם, אך נדחק ונשכח כשימים שקטים חוזרים.

יש לקדם יוזמות למשמר מקומי, משמר שכונה, משמר הכפר, משמר אזרחי עירוני, זאת רק בהדרכת, בבקרת ובחניכת המשטרה, או המשמר הלאומי העתידי המדובר שכדאי כבר להקים ובתאום מלא עם מערכי הביטחון של הרשויות המקומיות. יש אזרחים רבים מאד שרוצים לקחת חלק במערכים כאלה, בעיקר כשמדובר הלכה למעשה בהגנה על הבית. לא מיליציות, לא מסגרות פורקן ל״רמבואים״ מקומיים, אלא מסגרות מקומיות מאורגנות, גמישות, זמינות, מזוהות באופן בולט וברור בעת פעילותן, חמושות בכלי נשק פרטיים מפוקחים ומאושרים ו/או בכלי נשק מהמשטרה/צבא. מסגרות מאומנות דומות לכיתות הכוננות הותיקות בישובי קו התפר, ישובי הספר לאורך קווי המגע, בעוטף עזה וביו״ש, ברמה שתוגדר על פי אזורי הפעולה שלהן גם בירי באקדחים ובכלי נשק ״ארוכים״, בהגשת עזרה ראשונה, בהתנהלות מבצעית בסיסית בשטח בנוי ופתוח ובתרגולת ״העברת מקל״ בסיסית לכל יחידה מבצעית שתגיע לזירת ארוע מיד אחרייהן.

אנו עדים בימים האחרונים ליוזמות מקומיות כאלה, הן מבורכות כמובן, אך על המשטרה לקחת עלייהן אחריות בתאום עם השלטון המקומי, כך שיגיבו מהר ונכון ויפעלו רק בעת הצורך ובהתאם לאיום ולחוק. מימד הזמינות המבצעית המהירה לקיצור זמני תגובה יכול לתת גמישות נוספת, שכבה נוספת של יכולות שיסיימו ארועי ותקריות פח״ע מהר מאד ויחסכו דם. נכון, זה מורכב ורגיש, זה גם יכלול פה ושם תקלות, אבל זה אפשרי וכדאי. אם זה יצליח ולו במבחן אחד ויחסוך חיי אדם - זה גם יהיה שווה.

מה לא נכתב או נאמר על מנהיגות בזמן משבר ביטחוני? אחד המימדים המשמעותיים של מנהיגות בזמנים בהם הביטחון האישי של אזרחים בשפל והדאגה משתלטת על סדר היום האישי והלאומי - היא השבת האמון והרגעת הציבור. אין הורים שלא ירצו אבטחה איכותית רצופה וברמה הכי גבוהה במוסדות החינוך של ילדיהם, אין כמעט מי שלא חושבים פעמיים לפני יציאה או נסיעה כלשהי בימים כאלה, ולא חשוב לאן, כי כמעט כל מקום מועד לפורענות. תחושת ביטחון קל לאבד באחת, כדי להשיבה יש להתאמץ ולהוכיח שינוי מציאות לאורך זמן.

דומני שהסטנדרטים של השיח, של המסרים, של דפוסי ההתנהלות וההתנהגות בקרב רבים ורבות במנהיגות הלאומית והמקומית שלנו, הינם סטנדרטים שראויים להשתנות, סטנדרטים שמכוונים לציטוט הבא במהדורת החדשות הקרובה, לציוץ הבא בטוויטר או לפוסט הבא בפייסבוק/באינסטוש/בטיקטוק. ביטחון אישי ואמון ציבור לא משיגים באמצעות לייקים.

מנהיגות צריכה לקחת אחריות, לעשות מה שנכון ( שלא תמיד עולה בקנה אחד עם מה שפופולארי …) לדבר רצוף ובגובה העינים לציבור לא רק בהצלחות, אלא ואולי בעיקר בכשלונות, בתקופות של אי ודאות ובאירועים קשים. קשה לטעת בציבור רגיש, קשוח, ספקן וידען כמו הציבור בישראל תחושה ש״יש על מי לסמוך״. לא פחות מהיותו של גל טרור מבחן לכח העמידה האישי והלאומי, הוא מבחנם של מנהיגות ומנהיגים, של הנושאים באחריות וצריך לקוות שעם נקיטת הפעולות הנכונות, שיכללו מאמץ רצוף ומתמשך של פעולות התקפיות והגנתיות יעילות וממוקדות ורמיסת הניסיונות שבדרך להעצים ולהמשיך את גל הטרור, דרך החזרת מחוללי הטרור למציאות בה הם עוסקים בהישרדות, נרדפים ומוגבלים בתנועה ובפעולה מחשש לחייהם, נראה את ההנהגה הלאומית עושה נכון, מדברת נכון וגם מחזירה את תחושת הביטחון לאזרחי ישראל. זוהי שעת מבחן לכל אחת ואחד מאיתנו, נוכל לו אם נהיה נחושים, אם נסמוך ונתמוך זה בזה ובכוחות הביטחון המצויינים שלנו, ובעיקר אם מבקשי נפשנו יבינו שמולם התייצב שוב ״קיר הברזל״ הישראלי כשלפניו ״כמו רקפות בין הסלעים״ משירו המצויין של אריאל הורוביץ, מתייצבים ישראליות וישראלים שנכונים להאבק על עצמאותם ועתיד אומתם על אדמת המולדת.

אילן אוסטפלד, יועץ אסטרטגיה ותקשורת, בעבר כתב ופרשן לענייני צבא וביטחון, מפקד ביה״ס ללוחמה בטרור בצה״ל, תושב חדרה.