תחילתו של הסיפור לפני מספר שנים, האישה בשנות ה 30 לחייה, נשואה עם שני ילדים. בעלה איש עסקים מצליח. במהלך השנים למרות היות הבעלת תואר שני החליטה האישה לא לעבוד ולגדל את שני ילדיה. השתכרותו הגבוהה של בעלה אפשרה לה להישאר בבית, אבל בעלה לדברי פרקליטתו עו"ד שרין סולן הרגיש כי רעייתו מתעצלת, מבזבזת יותר מדי כסף על דברים שנראו לו חסרי ערך.

לזוג היתה דירה צמודת קרקע, אחד מהתחומים שהעסיקו את האישה רבות היה טיפוח הגינה. כאן מתחיל הסיפור, מערכת יחסים תמוהה התפתחה בין האישה לבין הגנן, ערבי מוסלמי ,תושב אחד הישובים הסמוכים, אשר החל להופיע בביתה לעיתים תכופות, ובשעות שאינן שעות עבודה סטנדרטיות.

לימים התברר לבעל כי פריחת השושנים בגינה, היה רק התפאורה לרומן לוהט בין אשתו לגנן. לאחר לידת בנם השני של הצדדים, החל הבעל לחשוד בגנן שביקוריו היו תכופים והוא לא חדל להרעיף מתנות יקרות על הבן הפעוט של בני הזוג, שזה עתה נולד.

האישה אומתה עם טענות הבעל והודתה כי בגדה בבעלה. הצדדים החליטו לפרק את התא המשפחתי. לימים בני הזוג התגרשו זה מזה, והאישה והגנן הפכו לזוג לכל דבר ועניין. הבעל סבר כי בכך תמה הסערה.

לאחרונה, הגיש הגנן לבית המשפט למשפחה עתירה, במסגרתה ביקש להכריז על אבהותו לילד השני. הוא טען כי עפ"י בדיקת רקמות פרטית שהוא ביצע הילד הוא שלו. לדבריו, מאז שנולד הילד נרקם קשר אבהי בינו לבין הילד. המאהב אף טוען כי בעת שהאישה כרעה ללדת, הוא הגיע למחלקת היולדות בבית החולים, ביקר את האשה בסתר וקרא פסוקים מהקוראן לקראת הולדת הבן.

הבעל הגרוש מנגד, טוען באמצעות עו״ד סולן, כי יש לדחות את התביעה על הסף, לטענתו לא ניתן לבצע בדיקת רקמות לילד ללא אישור של היועמ"ש לממשלה, שכן הילד נולד בזמן שהאם היתה נשואה לו. לכן, במקום בו יש חשש לממזרות לא ניתן לבצע בדיקת רקמות.