אין אדם יודע את זמנו ואת מידת ימיו. למדנו זאת על בשרנו בטבח השביעי באוקטובר תשפ"ד, ובכלל, בשנה וחצי האחרונות, שבהן התמודדנו עם אירועים קשים ומאתגרים. על כן, מצופה מכל אדם לתת דעתו על האופן שבו הוא מעוניין להעביר את רכושו לדורות הבאים, לדאוג ליקיריו ולמנוע מחלוקות וסכסוכים בין יורשיו.

 

עם זאת, ישנם אנשים הנמנעים מעריכת מסמכים משפטיים חשובים כגון צוואה או ייפוי כוח מתמשך, מחשש שמא מדובר ב'פתיחת פה לשטן'. חשש זה נובע מאמונה תפלה שעריכת צוואה עלולה, חלילה, לקרב את יום המוות. אך האם חשש זה מוצדק על פי ההלכה?

ההלכה מעודדת הכנה לעתיד

 

הבית יוסף, בספרו שולחן ערוך (יורה דעה, סימן של"ה, סעיף א), כותב כי על האדם לדאוג לעניינים הקשורים ליום קבורתו, כגון רכישת קבר, הכנת תכריכים וכתיבת צוואה. הוראה זו מלמדת כי עריכת צוואה אינה נחשבת לפתיחת פה לשטן, אלא להפך – היא מעשה של אחריות וחכמה. אם הוראה זו מופיעה כחלק מההלכה, ברור שאין בה משום סכנה או פגיעה רוחנית.

 

יתרה מכך, בספר שערי צדק (דיני ממונות, חלק ג', פרק י"ב), מביאים הרב יונה מצגר והרב גדעון פרל את הרעיון כי כתיבת צוואה בחיי האדם עשויה להוות סגולה לאריכות ימים. הכנה זו מבטאת אמונה בה' ובסדרי העולם, תוך לקיחת אחריות על עתיד המשפחה.

 

דין ירושה בתורה והאתגר שבעריכת צוואה

 

על פי דין תורה, הירושה מוסדרת בצורה ברורה וקבועה (במדבר כ"ז, ח'-י"א; מסכת בבא בתרא, דף ק"ח ע"ב). סדר היורשים נקבע כך שבניו של הנפטר (או צאצאיהם) יורשים תחילה, ולאחר מכן קרובי משפחה אחרים בהתאם לדרגת הקרבה. דין זה אינו ניתן לשינוי על ידי צוואה, שכן התורה אוסרת על עריכת צוואה שסותרת את סדר הירושה ההלכתי (שולחן ערוך, חושן משפט, סימן רפ"א, סעיף א).

 

עם זאת, לעיתים יש צורך להתאים את חלוקת העיזבון לרצונות המוריש או לצרכים משפחתיים מיוחדים, לכן ההלכה נותנת אפשרות לשנות את קבלת הירושה ע"י שימוש במנגנון הלכתי המכונה "מתנה בחיים". במסגרת זו, המוריש מעניק את רכושו ליורשים הרצויים לו בשעה אחת לפני מותו, באמצעות מסמך משפטי מתאים. מבחינה הלכתית, מסמך זה אינו נחשב לצוואה, אלא למתנה הניתנת בחיי האדם, ולכן הוא מותר (שו"ע, חושן משפט, סימן רפ"א, סעיף ז).

 

חשוב לציין כי בתי המשפט בישראל, על פי החוק האזרחי, עשויים לראות במסמך כזה צוואה לכל דבר ועניין, ולכן יש לערוך אותו בקפידה ובהתאם לדרישות החוק (ראו: חוק הירושה, התשכ"ה-1965, סעיף 8). על כן, מומלץ להיוועץ ברב ובמשפטן הבקיאים בדיני ממונות וירושה על פי ההלכה והחוק.

 

סיכום והמלצה

 

עריכת צוואה על פי דין תורה אינה רק מותרת, אלא אף מומלצת כחלק מהאחריות של האדם כלפי משפחתו ורכושו. החשש מ'פתיחת פה לשטן' אינו מבוסס על פי ההלכה, ואף ישנם פוסקים הרואים בעריכת צוואה סגולה לאריכות ימים. באמצעות שימוש במנגנונים הלכתיים כגון מתנה בחיים, ניתן להבטיח כי רצונו של המוריש יתקיים תוך שמירה על ההלכה.

 

לפיכך, מומלץ לכל אדם לערוך צוואה וייפוי כוח מתמשך בהקדם, תוך התייעצות עם רב ועורך דין המתמחים בתחום. כך ניתן למנוע סכסוכים משפחתיים, להבטיח חלוקה הוגנת של הרכוש ולפעול מתוך שלוות נפש ואמונה בה'.

 

אסמכתאות:

 

תורה: במדבר, פרשת פנחס (כ"ז, ח'-י"א); פרשת מסעי.

תלמוד בבלי: מסכת בבא בתרא, דף ק"ח ע"ב.

שולחן ערוך: יורה דעה, סימן של"ה, סעיף א; חושן משפט, סימן רפ"א, סעיפים א'-ז'.

ספרות הלכתית: שערי צדק, חלק ג', פרק י"ב (הרב יונה מצגר והרב גדעון פרל).

חוק הירושה, התשכ"ה-1965, סעיף 8.

 

 

לימור גוילי, עו"ד ונוטריון

עורכת צוואות ומוסמכת האפוטרופוס הכללי לעריכת ייפוי כוח מתמשך. מעבירה הרצאות לגיל השלישי ולפני פרישה.

'מגדל החלוצים', דרך פתח תקווה 6, נתניה (מול קניון השרון)

טל' 077-700-2454 ; נייד: 054-4598927 ;

 

דוא"ל: limor@limorjg-law.com

 

הערה משפטית: האמור לעיל אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי מקצועי ואישי, ומובא למידע כללי בלבד.