רבים מהאמנים מזדהים עם חוף הים המקסים של חדרה, המתרחצים, הדייגים והסירות, סלעי החוף, השקיעות היפות והצילום התת מימי. נחל חדרה מככב, כמו בשיר של נחום היימן ''חופים הם לפעמים געגועים לנחל''. אחרים רואים את הארובות הגבוהות ואת תחנת הכוח כנקודת זיהוי לעיר. יש אמנים המחפשים את החידושים בעיר כמו הוילג', גלריית חוצות והאקו פארק. ויש מי שמתמקד בבניינים רבי הקומות החדשים בעיר.

את כביש החוף בלילה ללא אף מכונית, ראיתם?
אמנים אחרים מתמקדים בנוסטלגיה של העיר. הפרדס עדיין מזוהה עם חדרה למרות שהוא כבר לא פה. שרידי הביצות ויער חדרה ובעיקר האקליפטוס מופיעים בתערוכה. ויש יצירות שדווקא שומרות את ההמשכיות שבין העבר לעתיד, למשל גן המייסדים, שהיא יצירת אמנות של דני קרוון ז''ל, עם האנדרטה לזכר המייסדים ועמודי הזיכרון לזכר הנופלים. לא ניפקד מקומו של החאן ובית הכנסת הגדול שבחצרו. תחנת רכבת מזרח, שמשופצת בימים אלה ועומדת לחזור לפעילות.

ומעל לכל, סמל חדרה ומשמעותו המיוחדת מופיע בפיסול, בתבליט ובציור. אכן, כל אחד והאייקון שלו.