| בית המשפט קבע כי אכן הכלל הוא שבתי המשפט לא יתערבו בפגיעות גוף שמתרחשות במהלך משחקי ספורט, אך קבע כי מדובר במקרה חריג. בית המשפט ניתח את הראיות והסתמך בין היתר על חוות דעתו ועדותו של שופט המשחק אשר העיד כי ראיוס התכוון לפגוע בדהן ולא להשתלט על הכדור, על ניתוח אירועי המשחק לפני הפגיעה שהעידו על כעסו ותסכולו של ראיוס שהלך וגבר במהלך המשחק ועל ניתוח אופן התיקול האלים. בית המשפט בחן את הגישות הנהוגות בעולם במקרים דומים וקבע כי הגישה הנכונה היא כי לא בכל מקרה של שיקול דעת שגוי ומוטעה תוטל אחריות, וגם לא בכל פגיעה בכוונה, אך קיימים מקרים חריגים בהם יש להטיל אחריות.
בית המשפט קבע כי הצטברות הראיות במקרה זה מביאה למסקנה כי מדובר בפעולה חריגה שנעשתה על ידי ראיוס באופן מכוון, או לכל הפחות מתוך מודעות מלאה לסיכון החריג שיצר ואדישות מוחלטת מצדו לתוצאה הצפויה, ולא בשגגה אגב השתלטות על הכדור. נקבע שאף על פי הגישה המקלה ביותר כלפי ראיוס יש להטיל עליו אחריות.
בית המשפט הדגיש כי הטלת אחריות במקרים חריגים, כמו המקרה הזה, כפי שמקובל בכל העולם, כאשר קיימת חריגה בוטה ומודעת מכללי המשחק ובהם מדובר בפגיעה חמורה בשחקן יריב, נדרשת משיקולי מדיניות לצורך שמירה על שלמות גופם של שחקנים במהלך פעילויות ספורט וכדי לשדר מסר של העדר סובלנות כלפי פעולות אלימות וחריגות שאינן חלק טבעי ממהלך משחק כדורגל.
בית המשפט שמע ראיות לעניין השכר אותו יכול היה דהן להשתכר לולא הפגיעה ובסופו של דבר העמיד את סכום הפיצויים הכולל בגין נזקיו לעבר ולעתיד על סכום של כ- 4 מיליון ₪. המוסד לביטוח לאומי ששילם וישלם לדהן גמלאות כנפגע עבודה יקבל 75% מהסכום והיתרה תועבר לדהן. |
