|
כל הדוברים והמברכים ציינו את מרקם היחסים המיוחד בחדרה בין יוצאי כל העדות והתרבויות, המתבסס על כבוד הדדי ורצון אמיתי ללמוד אלה את תרבותם ומורשתם של אלה.
ראש העיר צביקה גנדלמן בירך את באי הטקס וניצל את הבמה להתייחסות גם לאירועים האחרונים. "למרות שהיום הזה מוקדש למאורעות העבר, לאלה שנספו בדרכם הארוכה והמייגעת אל ארץ הקודש, אי אפשר שלא להתייחס גם להווה ובעיקר לעתיד", אמר ראש העיר. "ימים לא פשוטים עוברים על הישראלים יוצאי אתיופיה, ועושה רושם שהמסע הנוכחי שלכם ארוך ומייגע לא פחות מהמסע ההוא במדבר.
הקשיים כאן הם לא פחות מסוכנים. הם מסוכנים להמשך התפתחותה של החברה הישראלית כחברה מאוחדת. הדור הצעיר, שרובו נולד בישראל, מביט בעיניים פקוחות וכואבות על האפליה, הדעות הקדומות, הפערים וחוסר השוויון, ודורש מציאות חדשה. הדרישה הזו מוצדקת. היא לא תיענה בין לילה. החברה הישראלית שסועה היום מתמיד, ועל כולנו לצאת לדרך ארוכה, במסע חדש מלא טלטלות, אבל בסופו נגיע לארץ המובטחת. היום, כמו אז, אל לנו להירתע מהקשיים שבדרך. עלינו לזכור כלהעת שעתיד המדינה טמון ביכולת שלנו לעבור את המסע ביחד".
בתחילת שנות ה-80 החלה יציאה המונית של יהודי אתיופיה מן הכפרים לעבר סודן. רבים מיהודי אתיופיה, שחלמו כל השנים לעלות לישראל, הצליחו לברוח מאתיופיה לגבול אתיופיה וסודן, ושם המתינו במחנות זמניים לעלייה לישראל. בדרכי הבריחה ובמחנות בסודן סבלו היהודים ממגפות, מרעב, וממעשי התנכלות, אונס ושוד. הצעידה של משפחות, קשישים וילדים נמשכה לעתים חודשים, ולאחריה נאלצו העולים להמתין במחנות הפליטים בסודן כשנתיים עד לחילוצם ולהעלאתם ארצה. כ-4,000 מבני העדה נספו בדרכים ובמחנות בניסיונם לעלות לישראל.
הטקס העירוני מתקיים בחדרה מדי שנה בסמיכות לטקס הממלכתי בהר הרצל, אשר על-פי החלטת ממשלה נערך ביום ירושלים. מועד הטקס העירוני נקבע בעצה אחת עם נציגי העדה, וזאת על מנת לאפשר לקהילת עולי אתיופיה להשתתף הן בטקס הממלכתי בירושלים והן בטקס העירוני.
לדברי ראש העיר, הטקס העירוני מעיד על הכבוד שהעיר רוחשת להקרבתם של יהודי אתיופיה, אשר רבים מהם הצליחו להגשים את חלום העלייה לישראל וחלקם אף בחרו להתיישב בחדרה.
|
