אין זה סוד שמור שהמשפחה המסורתית עוברת מהפך בשנים האחרונות– תרבותית וחברתית. קרוב ל- 50% מהנישואין בישראל מסתיימים בגירושין- כמו בשאר העולם המערבי, ואנו עדים יותר ויותר למבני משפחה שונים ומורכבים כגון משפחות של הורים יחידנים, משפחות בהן זהות האב אינה ידועה (תרומת זרע), משפחות חד מיניות (שני אבות, שתי אמהות), הורים גרושים שהתחתנו בשנית והקימו משפחה נוספת ועוד. המורכבות הזאת של המשפחה הגרעינית הינה עובדה קיימת, שבה הילד צריך ללמוד להתמודד עימה – בחברה ובתוך המשפחה עצמה.

"למרות שבשנים האחרונה ישנה פתיחות גדולה בנושא זה, עדיין ישנה נטייה בחברה לבצע את ההבחנה בין המשפחה המסורתית: אימא-אבא-ילד, לבין כל היתר" מציינת ד"ר טטיאנה אברט, פסיכיאטרית ילדים ונוער ומנהלת המרפאה לבריאות הנפש לילדים ונוער בשירות לבריאות הנפש של המרכז הרפואי הלל יפה. "ההבחנה הזו יכולה לגרום להורים עצמם להרגיש פחות מקובלים ויותר חריגים על ידי החברה, וזה כשלעצמו יוצר השלכה על הדרך שבו הילד רואה את המשפחה.

"מכאן", היא ממשיכה להסביר, "הקונפליקט הפסיכולוגי שנוצר אצל הילד יכול להשפיע על הדרך בה הוא מתמודד עם הילדים במוסד החינוכי אליו הוא שייך, שלעיתים עלולים להטיח הערות פוגעניות, להעיר הערות, או לשאול שאלות שאינו יודע בהכרח לענות עליהם. כך שגם שאלה פשוטה כגון "מה אבא שלך עושה?" עשויה להיות בעלת משקל רגשי עצום לילד, שאינו יודע את זהותו של אביו".

מה עושים עם זה?
"לשמחתנו", מפרטת ד"ר אברט, "כיום, בחלק מהמוסדות החינוכיים מודעים לתופעה זו, ונוקטים באמצעים מתאימים. לדוגמא: הגננת מבקשת להביא לפעילות בגן רק הורה אחד, לספר על משפחה אך ללא הקשר דווקא להורים, אלא למשפחה באופן כללי ועוד. דהיינו, מנסים מראש להגמיש את מושג המשפחה".

לעניין זה, חשוב להדגיש כי לדרך ההתייחסות במה נחשב נורמאלי ולא נורמאלי, קובעת החברה, אבל לדרך ההתייחסות הטבעית לאופן שבו בנויה משפחתו של הילד קובע ההורה. מכאן, שאם ילד יגדל בגן שבו ישנן משפחות "מהרבה סוגים", הרי שהוא ייאלץ פחות ופחות להתמודד עם שאלות משוות, וכך קטן הלחץ. אך גם אם זה לא קיים, הרי שהגישה של ההורה/ הורים לעניין, היא שתספק את רשת הביטחון הרגשית ואת התייחסותו לעניין בעתיד ובכלל.

לדוגמא: כשמדובר בילד להורים גרושים, הרי שלעיתים יש לילד נטייה לקחת על עצמו את האשמה באשר לפרידה, ולהיכנס לקונפליקט של נאמנות ולקחת צד, גם אם לא התבקש לכך. כאשר לזה מצטרפת לפעמים הסתה מודעת או לא מודעת של אחד ההורים, עלולה לגרום להחצנה של הקשיים הללו (יש לציין שכל זה נכון גם למשפחות בהן ההורים לא גרושים).

התגובה של הילד יכולה להתבטא במצוקה רגשית ובשינוי התנהגותי.למשל, ילד בגיל בית ספר יסודי, יכול להפוך לחסר שקט, מתגרה בילדים אחרים ותוקפני, או להיפך- מאוד מופנם ומסתגר. לעיתים רואים גם התפתחות של הפרעות חרדה שתתבטא בפחד ללכת לבד לשירותים, למקלחת, בקשה לחזור לישון עם ההורה.

במידה שבכול זאת, הילד חוזר מהמוסד החינוכי וההורה מזהה קשיים, או שהילד פונה ישירות להורה ושואל שאלות על ההורה השני, הרי שניתן לעזור לו, לצייד אותו בכלים למענה או לתת הסבר מניח את הדעת עד שיגדל ויתפתח רגשית וקוגניטיבית ויוכל להבין את המורכבות.
מהבחינה הזאת הכלל הראשון הוא שההורה יהיה שלם עם עצמו ובחירת סוג המשפחה בה הוא נמצא.

כללי עשה ואל תעשה במתן כלים לילד להתמודדות עם מבנה משפחה "אחר":
1. רצוי להיות רגועים כשמסבירים לילד את נושא מורכבות המשפחה.

2. להשתדל להיות מוכן לשאלות. אם ההורה אינו מרגיש מוכן, רצוי לנסות להשהות את השיחה, להתכונן אליה, אפילו בסיוע של איש מקצוע, בכדי לתת לילד מידע שיאפשר לו להתמודד עם "העולם בחוץ" ושאלות של חברים. עם זאת, רצוי שלא להתעלם מהשאלות של הילד, או לדחות אותן עד לגיל שבו "הוא יבין לבד" או לגיל שההורה חושב שרק אז "אפשר לדבר על זה עם הילד", משום שחוסר התמודדות עלול ליצור חוויה שלילית אצל הילד, דהיינו לחשוב שמשהו לא תקין.


3. חשוב שלא לשקר לילד ולא להמציא הסברים שלא יוכלו לעמוד במבחן הזמן.

4. כשנותנים הסבר לילד, יש להתחשב בגילו, ולעשות שימוש בשפה ובמושגים מעולמו בהתאם. לילד בן חמש ההסבר יהיה קצר ופשטני יותר מלילד מתבגר, כאשר חשוב להרגיע את החרדה ולבצע נורמליזציה של המצב המשפחתי. לדוגמא: אם ההורים התגרשו, אפשר לומר: "אימא ואבא אוהבים אותך ותמיד יישארו ההורים שלך, אבל כבר לא רוצים לגור ביחד, ואין לזה קשר אלייך".


5. על ההורה להדגיש כי קיימים סוגים שונים של משפחות וכל אחד מחליט מה טוב לו. ייתכן כי המצב הנתון של ההורה הוא מתוך בחירה או חוסר ברירה. עם זאת, חשוב שההסבר לילד יהיה כמה שפחות טעון רגשית, גם אם להורה רגשות שליליים חזקים כלפיי המצב המשפחתי הקיים (כעס, שנאה כלפי בן זוג, אכזבה מהיותו הורה בודד וכו').

6. בהתאם לרמת המסוגלות של ההורה, רצוי להדגיש בפני הילד את הצדדים החיוביים של המיוחדות המשפחתית. לדוגמא- אצל הורים גרושים, אפשר לציין בפני הילד שעכשיו יש לו שני חדרים משלו ולא רק אחד (יש לו חדר בבית אצל כל הורה ולכן שניים). בקרב משפחות בהן ישנן שתי אמהות או שתי אבות, להדגיש את המיוחדות בכך שיש לו שתי אמהות (מה שלאחרים אין...).


7. חשוב שההורה יהיה קשוב לילד ולתכנים שהוא מביא איתו מהמוסד החינוכי, בכדי שידע גם להעלות בפני המחנך על מנת שהוא יוכל לסייע לילד מול חברת הילדים.

8. שימוש בספרות מתאימה להסבר לילד על קיומן של משפחות "אחרות". במקרה של הורות יחידנית או הורות חד מינית, חשוב לזכור שהילד גדל למצב נתון ומבחינתו פעמים רבות זה המצב הטבעי. לאורך גידול הילד, סביר להניח שהדבר הונח בפניו, ולכן ההתמודדות היא עם הסביבה שמתקשה לקבל. לעניין זה השקיפות וההסבר של ההורים הם הבסיס לכך שהילד יידע להסביר את עצמו החוצה לכשיצטרך.

"בסופו של יום", מסכמת ד"ר אברט, "כאשר הורה לוקח אחראיות על המצב המשפחתי והמבנה המשפחתי, כאשר הורה שלם עם עצמו ומשדר את זה לילד, הרי שהילד מרגיש רצוי, הוא מתחזק רגשית ובטחונו יהיה קשה לערעור על ידי מישהו מבחוץ ביום שבו יצטרך להסביר את עצמו בפני החברה".

יום משפחה שמח!!