עשירית מהתינוקות הנולדים בישראל, נולדים טרם זמנם ומוגדרים כפגים, דהיינו תינוק שנולד לפני השבוע ה- 37 ונדרש לשהות זמן מסוים ביחידת הפגיה לאחר היוולדו.

"ישנן הרבה סוגיות שקשורות לטיפול בפג", מציינת יסמין פרץ, האחות האחראית ביחידה בפגיה של המרכז הרפואי הלל יפה, "אבל סוגיה חשובה ומרכזית היא הזנת הפג – נושא שמהרגע שמתחיל הטיפול בו הופך להיות רב משקל בהישרדותו, התפתחותו ובגדילתו התקינה".

רבות כבר דובר על חלב אם ויתרונותיו. כמעט ואין עוררין על כך, שמדובר בתזונה חיונית, מועדפת, שגם בעידן ששלנו, בו קיימות תרכובות מזון לתינוק, שהינן מספיק טובות להזנת תינוק, הנבצר ממנו לקבל חלב אם, הרי שהנקה עדיין טומנת בחובה "קסמים" שלא ניתן לסנתז. הן ארגון הבריאות העולמי והן האיגוד האמריקאי לרפואת ילדים, כמו גם משרד הבריאות בישראל, מצהירים בבירור שתינוקות צריכים לקבל חלב אם. בהקשר לפג, הרי ברור שמדובר בתינוק פגיע עוד יותר מ"תינוק רגיל", מה שהופך את חלב האם לבעל תועלת מרובה מהרגיל בנושאים כגון הפחתת זיהומים של דרכי הנשימה ודרכי העיכול, התפתחות המערכת החיסונית, הפחת דלקות מעי המאפיינות פגים, התפתחות רקמת המוח ועוד.

יתרונות ברורים, קשיים מובנים – האם באמת אפשר להניק פג?
התשובה החד משמעית לשאלה הזאת – היא כן. זה אפשרי, זאת למרות שידוע כי אימהות לפגים, בעיקר לפגים קטנים במיוחד, חוות אתגרים גופניים ונפשיים המשפיעים על שיעור זאת מכמה סיבות: חוסר בשלות של רקמת השד (שהרי ההיריון לא הסתיים במועד), סטרס, תחלואה שנובעת מהלידה הבהולה/ניתוח קיסרי, השהות הממושכת בבית חולים, הצורך בשאיבת חלב (פעולה שרבות אינן ששות אליה), קושי להתחייבות ללוח זמנים קפדני הנדרש לשאיבה ולהנקה ועוד.

אז למה בכל זאת להניק ואיך עושים את זה? – כמה כללי אצבע בסיסיים
1. חשוב להבין שהזנת הפג בחלב אם הינה הדרגתית ומהווה "מסע מאתגר", זאת בשל חוסר הבשלות של מערכת העיכול. ככל שהפג צעיר/קטן יותר ההתקדמות חייבת להיות איטית יותר. ההתחלה תמיד תהיה עם זונדה, אחר כך בקבוק ובהמשך, ובהדרגה- הנקה חלקית ואז מלאה.
2. ככל שהיכולת של הפג לינוק, לבלוע ולנשום תתפתח, כך גם היכולת לקיומה של הנקה. לשם כך יש להבטיח כי במהלך כל תקופת האשפוז של הפג, מהלידה ועד להבשלה המיוחלת של יכולות האכילה שלו, יישמר ייצור החלב.
3. חשוב כי האם תבצע שאיבה יומיומית, מספר פעמים ביום (בדומה להנקה). כ- 8 עד 10 פעמים ביום.
4. שימת דגש על מגע עור בעור – "שיטת הקנגורו" – שיטה זו, מסייעת לאם בייצור חלב והוכחה כמסייעת התפתחותית ורגשית לפג. בשיטה זו יכולה האם ליצור חיבור פיזי לתינוק (שמרבית היום נמצא בעריסה או באינקובטור), לתרגל זוויות הנקה, ולעיתים אף להתחיל הנקה באמצעות עזרים כגון פיטמת סיליקון (לפגים קשה לעיתים לתפוס את השד בשל חוסר הבשלות).
5. סיוע של הצוות בפגיה, ובעיקר של יועצות הנקה מוסמכות- יכול להוות את ההבדל בין להניק לבן לא להניק. לא לפחד לבקש סיוע והכוונה.
6. רצוי להבין שגוף האם מגיב לתינוק ו"קורא" את צרכיו באופן כזה שהתפתחות הילד והרכב החלב חופפים זה לזה.
7. ברגע שהתינוק מתחזק, מתחזקות אצלו מערכות הנשימה, הבליעה והמציצה והוא יכול להתחיל לינוק עצמאית. ניתן לשמר אינסטינקטים אלו על ידי ניסיון להניק אותו באופן טבעי מעת לעת. בעדינות, ולא במקום ההאכלה באמצעי אחר, זאת עד שיתחזק ויוכל לעשות זאת בעצמו.
8. לא לוותר – הנקה היא מיומנות נרכשת. בשחרור מהפגייה לא תמיד תצליח האם להניק באופן מלא, ולכן ניתן עדיין להשתמש בחלב שאוב בבקבוקים לסירוגן עם הנקה. ככל שהתינוק יתחזק כך גם תתאפשר הנקה מלאה.

אנו ביחידה עושים ככל הניתן בכדי לתת לאם כלים רבים ככל הניתן בכדי שתוכל לעבור להנקה מלאה ברגע שתינוקה יתחזק דיו. אנו מציעים סיוע לאם בנידון, גם לאחר שהשתחררה לביתה. במילים אחרות, ולסיכום – להנקה יתרון ברור, בתינוק רגיל וכל שכן לתינוק פג, הזקוק להרבה חיזוקים בכדי לגדול והתפתחת באופן תקין. מכאן שעידוד הנקה ביחידת הפגייה, הוא משימה שאנו רואים בה חשיבות עליונה.