יתוש הבית המצוי
דר זיו בר : "יתוש הבית המצוי זקוק לדם אנושי בתהליך הרבייה שלו, כך שאנחנו מאכילים את האויבים שלנו ומסייעים להם בעקיפין כל פעם שאנחנו נעקצים. העקיצות אינן מסוכנות. הן גורמות לתגובה מקומית, ובילדים בעלי רגישות אלרגית כללית, העקיצות יכולות להתנפח להראות ככתמים אדומים מבריקים או שלפוחיות".

יתוש הנמר האסייתי
דר זיו בר: "זן חדש יחסית של עוקצים הוא מהסוג המכונה יתוש הנמר האסייתי. יתושים אלה מעבירים את מחלת קדחת הנילוס המערבי. למרות השם המעיד על קשר למצרים, היתושים נפוצים במרכז וצפון הארץ בעיקר.
עקיצות עמוקות יכולות לדמם דימום קל מאוד, ולעתים אפשר לראות את סימן העקיצה בצורה ברורה".

שימו לב: "הופעה של אזור שחור שקוטרו גדול משני מילימטרים במרכז העקיצה מעידה שמדובר בעקיצה של עכביש או חרק ארסי יותר ויש לפנות לקבלת עזרה רפואית בהקדם".
.
איך מטפלים? "ראשית חוכמה – מניעה. ללבוש בגדים ארוכים, מבד דק ואוורירי שיגנו גם מפני קרינת השמש ובגדים מתאימים לרחיצה במים. צמחים ארומטיים כמו ציטרונלה, אקליפטוס ורוזמרין דוחים יתושים וזבובים.
רצוי לשטוף את אזור העקיצה במים קרירים וסבון, חימום של המקום מרחיב את כלי הדם ומחמיר את הגירוי המקומי. על העקיצה אפשר למרוח שמן זרעי פשתן, הנמצא היום בבתים רבים, ג'ל אלוורה, קרם טראומיל או שמן אובליפיחה. מבין תרופות המדף, ג'ל הפניסטיל חשוב למנוע מהילד לגרד את העקיצות, גם במחיר של חבישה שלהן".

דבורים וצרעות
ד"ר זיו בר: "כמו שהאגדה מספרת הן עמלות כל הזמן, ולא יתקפו בני אדם אלא אם מאיימים על הכוורת שלהן. הצרעות ניזונות משאריות מזון שמטיילים משאירים אחריהם ומהאשפה העירונית שלנו, ולכן ההיתקלות בהן תכופה יותר וקורית גם באזורי המגורים. ארס הדבורה והצרעה מכיל מגוון של חומרים פעילים שגורמים לנזק מקומי ועלולים לגרום לתגובות נרחבות בילדים ובאנשים עם אלרגיה לעקיצות. עקיצה של דבורה או צרעה תגרום לכאב מקומי עז, אודם ונפיחות מקומיים שייראו כשלפוחית מורמת מהעור. התגובה המקומית חולפת באופן נורמאלי תוך 6-10 שעות".

ד"ר זיו בר מוסיף: "כל עוד התופעות הקשורות לעקיצה הן מקומיות ולילד אין חשוב לציין כי כדי להרוג אדם בוגר בריא נדרשת עקיצה של 300-500 דבורים בו זמנית. כלומר, הארס אינו קטלני לנו באופן רגיל, אלא אם קיימת רגישות יתר כלפיו".

חשוב לדעת: "רגישות יתר לעקיצות של דבורים או צרעות נפוצה ומופיעה ב-4% מהאוכלוסייה. רגישות זו יכולה להתבטא במקרים הקלים בתגובת יתר מקומית. במקום שלפוחית קטנה יופיע אזור נחרב של אודם שיכול לכסות קוטר של 10 ס"מ סביב מקום העקיצה. על אף שתגובה זו בפני עצמה איננה מסוכנת, היא צריכה לשמש סימן חשוב, שיש לערוך לילד תבחיני עור לרגישות לדבורים. עקיצות רגילות יכולות להזדהם זיהום משני ואז נראה שאזור העקיצה משתפר, הכל כמו עובר, ופתאום מופיע אודם חדש. מקרים אלה מחייבים טיפול באנטיביוטיקה מקומית או כללית.

הסכנה העיקרית שטומנות עקיצות אלה מופיעה באנשים שיש להם רגישות יתר לארס הדבורה. אנשים אלה מגיבים בתגובה קיצונית הנקראת הלם אנאפילקטי. זהו מצב בו התגובה האלרגית לארס מפעילה את כל מערכת החיסון בכל הגוף בו זמנית וגורמת לקריסה של מערכות הגוף".

כיצד נדע אם עלולה להתפתח תגובה קיצונית?
דר זיו בר : "אפשר לעתים לזהות מראש את המועמדים לפתח תגובה כזו, לפי התגובה העורית הקיצונית שהם עושים לעקיצות הראשונות שלהם. הסימן המדאיג שמחייב התייחסות הוא הופעה של בחילה, כאבי בטן והקאה תוך 10-15 דקות אחרי העקיצה. פריחה עורית אדומה מפושטת, באזורים רחוקים ממקום העקיצה, תופיע בהמשך, ואחריה קוצר נשימה והתדרדרות. לכן, אם יש הופעה של הסימנים המוקדמים של הבחילה, ההקאה והפריחה העורית הנרחבת – יש להזעיק עזרה באופן מיידי!

מעבר לכך, מנחה דר זיו בר על דרכי הטיפול הנחוץ: "יש לנקות את אזור העקיצה, במים קרירים וסבון. עוקץ הדבורה נשאר נעוץ בעור הילד, ויש לסלק אותו על ידי גירוד שלו החוצה, למשל עם מגבת.

עקיצות דבורה כדאי לקרר באופן מהיר, למשל בעזרת הקרחום מהצידנית, או ארטיק או קרח. להרגעת האזור אפשר להשתמש בקרם טראומיל או בקרם קלנדיל, אותם יש למרוח ולהספיג במנות קטנות, תוך המשך פעולת הקירור לסירוגין של האזור. את הקירור המקומי יש להמשיך למשך כחצי שעה ואחריה רצוי להמשיך לטפל מקומית בעזרת קרם מתאים".