בקריית החינוך אורט יד ליבוביץ ציינו את יום השנה ל-7 באוקטובר בטכס מרגש שהחל בדיוק בשעה 06:29 בדקת דומיה, עם צוות המורים והעובדים במוסד החינוכי. בהמשך היום היו גם טכסים לתלמידים. 
בטכס היו קטעי שירה וזיכרון לזכר הנרצחים באירוע הנורא. מנהלת קרית החינוך, ורד דברת,  נשאה דברים מרגשים על השנה שעברנו בשלושים ואחת מיליון חמש מאות שלושים ושש אלף שניות שהן , שנה בדיוק, מאז שהחל האירוע הקשה מכל שיזכר לעולם!!

"60 שניות בסך הכול הפרידו בין השעה 6.28  ל-6.29 בבוקר השבעה באוקטובר 2023, שמחת  תורה. ששים שניות שמפרידות בין החיים של לפני לחיים שאחרי.

מאז אותן 60 שניות חלפו להן עוד שלושים ואחת מיליון חמש מאות שלושים ושש אלף שניות שהן   שנה בדיוק.  שלושים ואחת מיליון, חמש מאות שלושים ושש אלף שניות של כאב עצום.  של זעם. של תסכול.  של עצבות. של חשש.

מיליוני שניות בהם בכינו ועדיין בוכים על אובדן של כל כך הרבה. עוללים, צעירים , מבוגרים וזקנים. ליווינו את המתים . עדיין מלווים. ניחמנו הורים. עדיין מנחמים.  ניחמנו אחיות ואחים, יתומות ויתומים . אלמנות ואלמנים. עדיין מנחמים.

 נחשפנו לאין ספור תמונות וסרטוני זוועה, תיאורים מסמרי  שיער של אכזריות ורוע שהשטן לא ברא.  עדיין נחשפים. בכינו בהתרגשות עם שחרורם של החטופים. מחכים כל כך להתרגש עם חזרתם של מאה ואחד החטופים הנותרים . עבורם, כל חלקיק שנייה זה נצח.  לא שוכחים את  עשרות אלפי האזרחים המפונים.

אך בצד תחושת הכאב העצום היו מיליוני  שניות  בהם גאה ליבנו מסיפורי גבורה. גבורתם של חיילים וחיילות , בסדיר ובמילואים אשר העניקו לנו אט אט את אשר אבד. את הביטחון בצבא העם שלנו,  צבא ההגנה לישראל.  במיליוני השניות נחשפנו לגילויי הערבות ההדדית ואהבת חינם של אזרחי המדינה שלנו על שלל מגזריה.

6.29  השבעה באוקטובר חג שמחת תורה. זו בוודאי תהיה הכותרת של  הפרק  הנורא הזה בספר  ההיסטוריה שלנו .

חשבנו  לרגעים שאבדנו הכול. מושגים הלקוחים מספרי ההיסטוריה כמו  קמו לתחייה. "חורבן הבית" הפך שוב למטבע לשון שגורה ויום יומית.

אבל , עם כל שנייה שחלפה בחרנו מחדש, עדיין בוחרים. בוחרים לקום כל בוקר, בוחרים להמשיך, בוחרים לא לוותר,  בוחרים לחיות  לא לשרוד. בוחרים בחיים במולדת היחידה שהיא שלנו וכשיסתיים הפרק הזה בניצחון, נוכל סוף סוף

 להתפנות  ולהקדיש את כל מיליוני השניות המחכות לנו לזכור ולהזכיר, לבנות ,להירפא ולרפא".