|
משפחות החללים לא ידעו דבר על האירוע, הצבא לא דיבר על כך ולא עדכן את המשפחות. רק כעבור שלושה ימים קיבלו בני המשפחות את ההודעה המרה, לאחר שכבר קברו את הנופלים בבית העלמין בעפולה. שנים רבות לא ידעו את כלל פרטי האירוע, ורק בשנים האחרונות התחילו לצוץ פרטים נוספים. 44 שנים לאחר מותם נחנכה במחנה עמוס פינת הנצחה עם סיפור המעשה ואנדרטה עם שמות הנופלים.
משפחות הנופלים וראשי הרשויות חברו יחדיו ביוזמה להקים את האנדרטה ורתמו גורמים נוספים לפרויקט הנצחה זו. לפני ארבע שנים התקיים טקס האזכרה הראשון, כאשר רשויות מקומיות ואזוריות אשר בני יישוביהם בין החללים יוצגו על ידי נציגים רשמיים.
עיריית חדרה החליטה שהייצוג שלה יהיה משולב: נציג העירייה ונציגי תלמידים, וזאת על מנת להנחיל את מורשת החללים.
לפני היציאה לטקס עברו התלמידים פעילות מגוונת בבית יד לבנים שבסיומה הפכו ל"אזרחי העיר חדרה".
מנהלת בית יד לבנים רונה תירם: "התלמידים חולקו לקבוצות, וכל קבוצה עבדה על נושא אחר הקשור לאירוע: מפות ונתיבי טיסה, השינויים במפת הארץ משנת 1947 ועד יום לאחר מלחמת ששת הימים, שירים שנכתבו לאחר מלחמת ששת הימים, סיפור תקיפת המטוס העיראקי, הכנת הזמנה לטקס הזיכרון, וכמובן תיעוד קורות חייהם של חללי מחנה עמוס. בתום הפעילות הציגה כל קבוצה בתורה את המשימה שביצעו".
בטקס במחנה עמוס, אשר מנוהל על ידי צה"ל, נשאה שוש גרגיר-נאור מחדרה, בתו של חיים גרגיר ז"ל, דברים בשם המשפחות השכולות. אביבית ליפשין שרה את השיר "בן יפה נולד", ואילו נדב ליפשין, מנהל המחלקה הבינתחומית בעיריית חדרה, המרכז את השתתפות תלמידי חדרה בטקס מדי שנה, הניח את הזר בשם העיר חדרה.
|
